לפיד ויחימוביץ', היו אופוזיציה

קרלו שטרנגר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
קרלו שטרנגר

רבים הפערים בין "העבודה" ו"יש עתיד", אך ללא קשר להצהרות לקראת הבחירות, שתיהן נתונות כעת בדילמה לנוכח עמדתה הנחרצת של אירופה, שישראל חרגה מהמקובל בהתנהלותה הפוליטית. האם עליהן להצטרף לממשלתו הבאה של בנימין נתניהו, או לשמש אופוזיציה? אם יניחו לשיקולים אלקטורליים לקבוע את מהלכיהם, יהיה על שלי יחימוביץ ויאיר לפיד לדבוק בסדר היום החברתי ולהמשיך לאותת על נכונותם להצטרף לקואליציה עתידית בראשות נתניהו. טקטיקה זו הוכיחה את עצמה עד כה.

ואולם, לא ירחק היום שבו ייאלצו לשאול את עצמם מה טוב למדינה. כל אחד מהם, בדרכו, ישאף לישראל טובה יותר, נקייה יותר והומנית יותר, אך יחסר להם הכוח שיידרש כדי לשנות מבפנים את דרכה של הקואליציה הימנית. בכל עת שנתניהו יידרש להכריע בין מפלגת העבודה לבין עמיתיו הימנים הקיצונים, הוא יבחר בימין. נוכחנו בכך מהתנהלות הממשלה האחרונה, שבה מפלגת העבודה היתה לא יותר מעלה תאנה שחיפה על אופיה הימני של הממשלה.

מדור הזירה

נטייה זו תקצין בממשלה הבאה של נתניהו. הליברל-דמוקרטים שנותרו בליכוד פינו את מקומם לחברי כנסת מסוגם של דני דנון וזאב אלקין, ששועטים, שיכורים מכוח, אל מטרתם המוצהרת: סיפוח הגדה המערבית.

לגוש הימין/דתיים בראשות נתניהו יהיה רוב מוחלט. במצב זה, כוח המיקוח של יחימוביץ' ולפיד בסוגיות שיקבעו את עתידה של ישראל יהיה זניח. הם לא יצליחו לעצור את הבנייה באזור E1, המחבר את ירושלים ומעלה אדומים, ובכך יינעץ המסמר האחרון בארונו של פתרון שתי המדינות. הם לא יצליחו למנוע מתן מעמד חוקי למאחזים, או לאלץ את נתניהו לנהל מו"מ לקידום פתרון שתי המדינות, שהוא אינו מעוניין בו כלל.

לפיד ויחימוביץ' צריכים להכיר במשמעותו המרה של רגע היסטורי זה. פניה של ישראל מועדות למקום שאליו פנו מדינות אחרות בעבר: דרום אפריקה היתה בטוחה שתצליח לקיים משטר אפרטהייד ללא הפרעה, וגם משטרים ליברל-דמוקרטיים אחרים נקלעו לתקופות חשוכות של טוטליטריות לאומנית, עד שמצאו את עצמם בסופו של דבר בבידוד מוחלט.

הצטרפות לקואליציה בראשות נתניהו משמעותה התעלמות מהסכנה הנשקפת לישראל כיום. כל מפלגה שתכהן בממשלה הבאה תיאלץ לשתף פעולה עם כוחות הימין, שאחראים לדמותה של ישראל בעיני העולם, כפי שהיא מצטיירת בסקרים שנערכו באחרונה: מדינה כוחנית, שמקבלת החלטות מבלי להתחשב בצרכיהם וברווחתם של אחרים.

אני מודע לכך שדברי נשמעים כמו קינה. פרשנים ליברלים טוענים בשנים האחרונות שישראל צועדת לקראת בידוד בינלאומי שלא היה כמותו. פטרו אותנו בלגלוג וכינו אותנו נמושות שבאופן לא יהודי מתחשבות יותר מדי בדעתם של הגויים. בינתיים ישראל משלמת את המחיר: כעת אירופה מפנה לה עורף באופן רשמי.

איני יודע מה יידרש כדי לגרום לרוב במדינה להתעשת ולהבין שישראל סטתה מן החלום הציוני המקורי - הקמת בית דמוקרטי ליהודים. אבל עד ליום שבו הישראלים יתנערו ממנטליות הבונקר, המטרה העיקרית היא לשמור שהדמוקרטיה בישראל לא תגווע. אחד האסונות של ארבע השנים האחרונות היה שנתניהו ניהל את המדינה בלי אופוזיציה ראויה לשמה. "העבודה" ו"יש עתיד" צריכות לדאוג לכך שמצב זה לא יישנה.

בשילוב עם ציפי לבני, שממצבת עצמה כאלטרנטיבה לנתניהו, יהוו המפלגות האלה כוח אופוזיציוני שאין להקל בו ראש ואי אפשר יהיה לזלזל בלגיטימיות שלו בטענה שהוא "שמאלני קיצוני". משימתם תהיה לתקוף את נתניהו על כל צעד ושעל, ולא להניח לו להוביל את ישראל במסלול שבסופו תאבד את אופייה הליברל-דמוקרטי. עליהם להבהיר שאף שהרוב בישראל אינו מודע תמיד לערכים ליברל-דמוקרטיים, בעלי בריתו של נתניהו אינם מייצגים את ישראל כולה. עליהם להראות במעשים, שהמערכת הפרלמנטרית בישראל עדיין שרירה וקיימת וכי יש אופוזיציה משמעותית, שדורשת מהממשלה דין וחשבון על מעשיה.

בעשותם כן יתרמו רבות לעצירת הסחף במעמדה הבינלאומי של ישראל. כמו כן, יזכירו לציבור שישראל יכולה וחייבת להיות שונה. בעשותם כן, יציבו את עצמם כחלופה הפועלת למען עתידה של ישראל. אם הם אכן מעוניינים בישראל טובה יותר, נקייה יותר והומנית יותר, יהיה עליהם להיערך למאבק שיימשך שנים רבות.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ