בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרצופה של המדינה

275תגובות

זו עכשיו שיחת היום: הפוליטיקה, כמה שהיא מלוכלכת. עמיר פרץ ערק? איחסה; דן מרידור סולק? פיחסה. הסאב-טקסט: אנחנו טובים ומוצלחים ורק הפוליטיקאים שלנו, הו, הפוליטיקאים המלוכלכים שלנו, מקלקלים את השורה; העם הנבחר מלין על נבחריו. "פניו משתקפים בחלון בפינה/ הפרצוף שלו/ הוא פרצופה של המדינה", שרה פעם להקת תיסלם על העסקן הכל-ישראלי וקלעה לאמת. הפוליטיקה הישראלית, על תכניה והלכותיה, היא בבואה נאמנה של החברה שאותה היא מייצגת. מי שאוהב לצקצק בלשונו ולה-ז-ד-ע-ז-ע לנוכח מה שקורה ב"פוליטיקה", מוטב לו להכיר בכך: פני הדור כפני הכלב (הפוליטיקאי). אפשר לחשוב שהישראלים שקועים בשאלות מוסריות, מצפוניים ותרבותיים שכמותם, נמנעים מכל קומבינה, מדירים רגליהם מכל דיל מפוקפק, עם חשבונית או בלעדיה - ורק הפוליטיקאים הם המושחתים. אפשר לחשוב שיש רוב ישראלי לשלום, לדמוקרטיה, לשמירה על זכויות האדם ורק הפוליטיקה מקלקלת את השורה בלאומנותה, בגזענותה ובאלימות שלה היא מטיפה.

אז זהו, שלא. בדמוקרטיה כמו בדמוקרטיה, תמונת המועמדים לכנסת היא תמונה קבוצתית של ישראל 2012. חברת גוגל פירסמה בשבוע שעבר את ה"צייטגייסט" של ישראל. בראש רשימת החיפושים החמים ברשת השנה: הדיל הכי טוב בשוק הסלולרי. זה מה שהעסיק את הישראלים יותר מכל דבר אחר. זה גם מה שמעסיק את הפוליטיקאים שלהם.

נכון שלמראה רשימת הליכוד-ביתנו, לדוגמה, מתעוררת תחושת בחילה ואפילו חרדה. אביגדור ליברמן, ישראל כץ, חיים כץ, דני דנון, זאב אלקין, יריב לוין, מירי רגב ופאינה קירשנבאום בצמרת שתהיה צמרת המדינה. אבל האם לא מייצגת ההמוניות והפרימיטיוויות של רגב חלק גדול מהישראלים? הקומבינטוריקה של צמד ה"כצים" באמת כה זרה לנו? הכוחנות והלאומנות של ליברמן לא מבטאות הלכי רוח אותנטיים? נכון שלמשמע דבריה של שלי יחימוביץ', ש"הישראלים לא מתעניינים ב-E1", עולה תחושת קבס, אבל האם היא לא צודקת? האם כשיאיר לפיד אומר "בוא נדבר על הדברים החשובים באמת", ועובר לבעיית הדיור הוא לא נוגע היישר ללב הבוחרים? וכשאינספור פוליטיקאים-טייחים טוענים שהבעיה הפלסטינית לא מעניינת איש, הם אינם צודקים? ודאי שכן.

אלה פני הדברים. נותר רק לשאול אם הפוליטיקה נועדה רק לשקף, או שמא גם לשנות; לבטא או גם לעצב. אם תפקידה רק לשקף כי אז נכונות לנו כנסת וממשלה מייצגות מאין כמותן - ובל נמשיך להתלונן עליהן. הנבחרים שלנו לא יותר נכלוליים, אלימים, לאומניים, אנטי דמוקרטיים או גזענים מבוחריהם. הציפייה מהפוליטיקאים שיהיו עילית ולא תשקיף, שינהיגו ויחתרו לשינוי, היא כבר עניין אחר; אולי זו יומרה מופרזת. מה שלא מתקבל על הדעת היא ההתחסדות: איך זה שעם כל כך נפלא, שהמציא את הטפטפות וחצי מההיי-טק, עם אינספור פרסי נובל וכמעט-מדליה בשיט מפרשיות, בוחר לעצמו מנהיגים שכאלו.

הציפייה היא שמוגזמת כנראה. מוגזם לצפות מיחימוביץ' ומלפיד שיעלו את הבעיות האמיתיות אל פני השטח ויתמודדו אתן, גם כשאלה לא מעניינות את הציבור. שנבחרי הליכוד יילחמו לחיזוק הדמוקרטיה, הצדק והשוויון, בזמן שמרבית הישראלים אינם מבינים את חשיבותם לעתיד המדינה. מוגזם לצפות שהמועמדים יהיו ברמה אישית גבוהה יותר מאשר הממוצע בציבור. מוגזם לצפות שבראש חברת הקומבינות והדילים יעמדו נבחרים ישרי דרך. ומוגזם לצפות שבזמן שהשיח הציבורי טומן ראשו בחול, בורח מהבעיות האמיתיות, חלול וריקני, מנותק מהמציאות העולמית וחי בלה-לה-לנד עם חוקים משל עצמו - יהיו נבחריו שונים. לכן, הבה ונכיר במציאות: חברה שמצבה לא טוב בוחרת בנבחרים לא טובים, בדיוק כמותה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו