בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יתקוטטו נציגינו

תגובות

בינואר ייבחרו נציגי האינטרסים שלנו. במאבקם נגד נציגיהם של בעלי האינטרסים המנוגדים, חיי כל הנציגים אינם קשים מדי. למרות הניגודים בין נציגינו לנציגיהם, יש להם תנאים דומים. עימותיהם מניבים שכר גבוה, הרבה יותר מזה של מרבית המיוצגים. אף אחד מהם אינו מוסר חלק משכרו למפלגה, למשל מפלגה קטנה, שלמענה אנחנו מתבקשים לתרום זמן, כסף, יצרים.

השוויון בין נציגינו ונציגיהם, בתנאי השכר, ובחיים שאחרי הכנסת, מהווה שיקוף של אינטרס-לעצמו - להוסיף ולהתקיים כנציגים, בהצגה טובה של קונפליקט, ושל "פשרות כואבות", ומתוך שיתוף פעולה, בינם לבין עצמם, כדי שההצגה תימשך.
ייצוג זה גם פוטר אותנו מחובותינו כאזרחים. שלחנו נציגים לכנסת כדי שייאבקו בשבילנו, אבל כרגע אנחנו נרעשים במידה לא קטנה של הזדהות, די אווילית, עם "המפלגה המייצגת אותנו".

לפעמים הרעש מעניין. תמול-שלשום עוד התעניינו מי-ירוץ-עם-מי, וכבר לא. כרגע מעניין מי ייכנס לכנסת. מקץ חודשיים נשתעמם גם מזה, כמו מהכנסת היוצאת.

גם במערכת בחירות זו יש סמלים משמעותיים. למשל, בשתי מפלגות שמאל יש לנשים כוח גדול משהיה לנשים אי פעם בפוליטיקה הישראלית. האם מצב הנשים העובדות - האחיות, העובדות הסוציאליות, המורות - ישתפר בעקבות זאת? לא. מצב העובדות במקצועות "נשיים" לא ישתנה. דווקא הצעקנות הלא-תמימה בעניין "הייצוג הנשי" מטשטשת - כחלק מאדישות האליטות כלפי המעמדות העובדים - את העובדה הכואבת: רוב הנשים מופלות לרעה, קודם כל בשוק העבודה. ובכל זאת, ייצוג נשי מוגבר בכנסת הוא סמל המייצר הזדהות מובנת, לא רק אצל רוכלות הסמלים ("קמפיינריות"), אלא גם מצד הרבה נשים מקופחות.

עוד משל על סמלים לעת בחירות: התפקיד הסמלי של הגנרלים בירידה (מופז, ברק, שגיא). האם חיינו, הסובבים סביב העניין הצבאי, ישתנו? האם תקציב הביטחון יקטן, והפרשנים בטלוויזיה לא יעברו למצב "רצינות", עם המבצע הבא? דווקא לא. ככלל, מנהלי המדינה - צבא וכלכלה - מרוחקים ממרות הזירה הפרלמנטרית, היום יותר מאי-פעם, ואולי דווקא משום כך יכולה זו להרשות לעצמה סיסמאות ססגוניות והמולה.

לא צריך, כמובן, לכפור בדמוקרטיה הפרלמנטרית כדי לזכור: האינטרס של החברה הפוליטית דורש מהומה לעת בחירות, תוצאה של יכולתה - בעזרת "פרשנים" ומפריחי בועות אחרים - להגביר את הרעש, עד שכמעט כולנו מתפתים להאמין, כאילו ניוושע, הודות להידחסות זו, או אחרת, של נציגינו לתוך הכנסת.

למרבית האירוניה, חוטאים בהזיה הזאת דווקא אנשי שמאל, לפעמים אפילו "רדיקלים", השוכחים, מכל מיני סיבות התואמות את הנפש היפה הקרויה "שמאל", שהבחירות הן רק בחירות, והמאבק נגד הדיכוי זקוק ליומיום הלא-אלקטורלי. למשל, לא יהיה שינוי גדול באפלייתם הגזענית המעמיקה של האזרחים הערבים, נשים או גברים, אם נבילה אספניולי תיכנס לכנסת, או רק חנין זועבי תייצג את הנשים הערביות (אגב, מרוב הזדהות עם סמלים, ולא עם מאבק קונקרטי, נולדת בשמאל גם הצבעה למפלגות בלי סיכוי לעבור את אחוז החסימה, הצבעה למען "כל היקר לנו", הפגנה לגיטימית).

ומשום כך, אין גם סיבה לשטום את איציק שמולי רק משום ששידרג את עסקנותו. אין סיבה לטרוף את סתיו שפיר, משום שפעילותה נדדה משדרות רוטשילד לכנסת. לא תהיה סיבה לזעוק נגד מרב מיכאלי, אם הצ'קים שפיזרה במאמריה, כאן, יישארו בלי כיסוי. המערכת הפוליטית מבטיחה הצגה עסיסית. כרגע היא נראית "חגיגה לדמוקרטיה". אחר כך היא תיראה אפורה וקנטרנית, ששכרה הנאה בצדה.
 

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו