שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

לא רק להומוסקסואלים

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רות הלפרין-קדרי
רות הלפרין-קדרי

אין להמעיט בחשיבות פסק הדין שניתן בשבוע שעבר בבית הדין לענייני משפחה ברמת גן. לראשונה בישראל אישר בית דין אזרחי התרת נישואים - כפי שאמרו פרופ' עוזי אבן ועו"ד יהודית מייזלס, שייצגה אותו ואת ד"ר עמית קמה בתביעתם להתגרש. בכך, למעשה, נשבר אכן המונופול של ערכאות השיפוט הדתיות על הגירושים בישראל.

ואולם, אין גם להפריז בחשיבותו של פסק הדין הזה. שכן השאלה הגדולה היא אם הוא אכן פותח פתח - כפי שמקווה פרופ' אבן - לאפשרות של גירושים אזרחיים גם בקרב בני זוג שאינם בני אותו מין, שנישאו בנישואים אזרחיים מחוץ לישראל משום שהיו פסולי חיתון מבחינת הדין הדתי, או שלא רצו להכפיף עצמם לנישואים דתיים.

למרבה הצער, אי אפשר לראות בפסק הדין של בית הדין לענייני משפחה פריצת דרך ודאית גם בעבור זוגות אלה. הסיבה נעוצה בחוק הישראלי, המעניק סמכות שיפוט ייחודית ובלעדית בענייני נישואים וגירושים לבתי הדין הדתיים. כאשר מדובר בבני זוג יהודים, בית הדין הרבני הוא הגוף היחיד במדינה המוסמך להכריז עליהם כגרושים. הצלחתם של בני הזוג אבן לחמוק מאחיזתו של בית הרבני במקרה הזה נעוצה, למרבה האבסורד, דווקא ביחסו המפלה והמבטל כלפי זוגיות הומוסקסואלית. כאשר בית הדין אינו מכיר באופן עקרוני בזוגיות כזאת, לא ייתכן שתהיה לו סמכות שיפוט ביחס אליה. אם אין ה"דבר" קיים בכלל מבחינתו, לא ייתכן שידון בו. זוהי "תזת האי-הכרה". התוצאה היא, שבהעדר גוף המוסמך באופן מפורש להכריז על גירושים בין בני הזוג, מוקנית הסמכות לבית המשפט למשפחה - באופן שיורי.

אלא שפרדוקס אונטולוגי מעין זה לא מתקיים ביחס לזוגיות של בני זוג הטרוסקסואלים, שהתחתנו בנישואים אזרחיים בחו"ל. הסיבה פשוטה: לפני שש שנים קבע בית הדין הרבני הגדול, כי נישואים אזרחיים כאלה מקימים רובד בסיסי של קשר זוגיות מוכר הלכתית (הגם שאין הם נכנסים בהגדרה של קידושין כדת משה וישראל). ההכרה (החלקית) מצד בית הדין הרבני היא בעוכרי המבקשים להימלט מסמכותו, ולכן תזת האי-הכרה אינה מתקיימת במקרה זה. זוגות אלה חייבים לעבור בבית הדין הרבני כדי לסיים את קשר הנישואים ביניהם, ואין הם יכולים לעשות זאת בבית המשפט האזרחי.

התוצאה, אם כך, משונה למדי: דווקא המונופול הדתי על נישואים וגירושים הוא שהביא להכרה הנרחבת בישראל במיסודה (ובפירוקה) של זוגיות בין בני אותו מין. זהו למעשה המשך הפרדוקס שעליו עמד פרופ' אייל גרוס ("דווקא המונופול הרבני מקדם את זכויות החד-מיניים", "הארץ", 3.12).

האם למרות הניתוח המשפטי הזה ייתכן מצב של הרחבת הפסיקה שניתנה במקרה של אבן וקמה, כך שגם בני זוג שאינם בני אותו מין יוכלו להתגרש בבית דין אזרחי? אפשר בהחלט לדמיין מצב שבו יחילו בתי המשפט לענייני משפחה את הפסיקה גם במקרים של זוגות הטרוסקסואלים. זה נחוץ בשל המצב הבלתי מתקבל על הדעת, שאינו מאפשר לזוגות הטרוסקסואלים להימנע מתחולת הדין הדתי, וכן לנוכח מגמת ההחמרה בבתי הדין הרבניים, היוצרת מצבים של סרבנות גט ועגינות גם בנישואים אזרחיים.

אם כך יקרה, יהיו מי שיראו בכך פסיקה לא לגיטימית מצד המערכת האזרחית, ויהיו מי שיטענו כי זהו הכרח בל יגונה. אך קיימת גם דרך אחרת - הדרך החקיקתית. אולי הפסיקה הנוכחית תהיה זרז למה שכבר היה צריך להתרחש מזמן: הנהגתם בישראל של נישואים וגירושים הפתוחים לכל, לפי בחירה.

פרופ' הלפרין-קדרי היא ראש מרכז רקמן לקידום מעמד האשה באוניברסיטת בר אילן

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ