בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סוד קסמה של סוריה

4תגובות

בשנת 1965 פירסם העיתונאי הנודע פטריק סיל ספר חשוב תחת הכותרת "המאבק על סוריה". התזה המרכזית היתה, כי מי שרוצה לרכוש מעמד דומיננטי במזרח התיכון חייב לשלוט בסוריה או ליהנות מידידותה. הסיבה העיקרית לחשיבותה של סוריה במערכת האזורית נבעה, לדעתו, ממיקומה הגיאו-אסטרטגי בלב המזרח התיכון. מעמד זה גרם לכך שבשנות ה-50 וה-60, עד לעלייתו של חאפז אל-אסד לשלטון ב-1970, המאבק להגמוניה בין מצרים לעיראק בעולם הערבי, ובין ארצות הברית לברית המועצות, התמקד בסוריה.

מלחמת האזרחים בסוריה החזירה אותה, במידה רבה, לתקופה שבה היתה שדה מערכה בין כוחות חזקים ממנה בזירה האזורית. התזה הבסיסית של סיל (ששנים רבות היה מקורב למשפחת אסד ואף כתב את הביוגרפיה של חאפז) נשארה בעינה, אולם השחקנים והנסיבות השתנו.

אם בשנות ה-50 וה-60 היה עיקר המאבק בין תומכי גמאל עבד אל-נאצר ומתנגדיו, או בין תומכי הפאן-ערביות ובין תומכי הלאומיות הטריטוריאלית, עתה ציר המאבק נסוב סביב היריבות הסונית-שיעית. המהפכות בעולם הערבי העלו לשלטון מפלגות דתיות איסלאמיות סוניות (האחים המוסלמים במצרים, נהדה בתוניסיה), אשר מצטרפות למהפכה האיסלאמית בטורקיה, שמתחוללת בעשור האחרון, מאז שרג'פ טייפ ארדואן עלה לשלטון. לציר זה מצטרפות גם מדינות האיסלאם הסוני במפרץ הפרסי (במיוחד סעודיה), שם האידיאולוגיה הדתית תמיד היתה אלמנט מרכזי במדיניות החוץ. בהקשר זה גם ניתן לציין את התחזקות החמאס, אשר הפך לגורם מדיני חשוב בעקבות המלחמה בעזה.

גם בציר השיעי התחוללו בעשור האחרון שינויים חשובים שהביאו אחדים לדבר במונחים של "הסהר השיעי", שכולל את איראן (שאינה מדינה ערבית), עיראק החדשה שנשלטת על ידי השיעים מאז הכיבוש האמריקאי ב-2003 והחיזבאללה בלבנון (השיעה היא העדה הגדולה ביותר במדינה). חוליית הבריח של סהר זה היא סוריה. אף שמרבית אוכלוסייתה היא סונית, המיעוט העלאווי - שמבחינה דתית רואה עצמו קשור לשיעה - בחר להתנתק מהעורף הערבי-סוני שלו וליצור ברית עם איראן מאז תחילת מלחמתה עם עיראק ב-1980.

הברית הסורית-איראנית - תולדה של אינטרסים צבאיים, כלכליים, פוליטיים ודתיים - החזיקה מעמד לאורך שני עשורים, למעט תקופות קצרות של שיתוף פעולה סורי עם העולם הערבי הסוני ועם המערב (כמו לאחר נפילת הגוש הסובייטי, מלחמת כוויית וועידת מדריד).

סוריה עומדת אפוא על פרשת דרכים. המאבק בה ועליה אינו רק פנימי בין השלטון למתנגדיו, אלא גם בין השחקנים השונים באזור, הרוצים לראות את סוריה כחלק מהמחנה שלהם. במאבק זה משתתפים לא רק מדינות, אלא גם ארגונים לא מדינתיים, כמו החיזבאללה ואל-קאעדה. הפלתו של משטר אסד ועליית משטר סוני (אולי בהנהגת האחים המוסלמים) ייתנו גט כריתות לברית עם איראן ועם השיעה. במצב זה, סוריה תחזור במידה רבה למקומה הטבעי בעולם הערבי, כחלק מהציר הסוני.

התנתקות אפשרית של סוריה מהציר השיעי שמובילה איראן היא כמובן בשורה טובה לישראל ולמערב, אשר תמיד חיפשו דרך - כולל במגעים לשלום עם סוריה - לנתק את סוריה מאיראן. אבל שיבתה של סוריה לעולם הסוני אינה משוללת בעיות: היא מרחיבה את מעגל המדינות הנשלטות על ידי האיסלאם הסוני המקיפות את ישראל. למהלך כזה יכולות להיות השלכות על מעמדו של המלך עבדאללה בירדן מול האופוזיציה של האחים המוסלמים. יחד עם זאת, כדאי לזכור שגם בתוך הציר הסוני קיימות מחלוקות ויריבויות. מצרים למשל, חושדת בכוונות המנהיגות של טורקיה, מתנגדת בתקיפות לאיסלאם החנבלי של סעודיה ומתקוממת נגד התפקיד המוביל שקטאר הקטנה נוטלת לעצמה.

גם בתקופתו של עבד אל-נאצר נדמה היה, כי הפאן-ערביות והנאצריזם משתלטים על העולם הערבי, אולם לא כך היה, משום שהיריבויות בין המדינות הערביות והרצון לשמור על הזהות הלאומית המקומית גברו על שיקולים אחרים.

האיסלאם הפוליטי החליף עתה את הפאן-ערביות, אולם אין להסיק מכך כי מדינות ערב (וטורקיה) יהיו עתה מאוחדות יותר מבעבר. הן בוודאי יגלו סולידריות כזאת או אחרת עם הפלסטינים במאבקם נגד ישראל, כפי שהדבר בא לידי ביטוי במלחמה האחרונה בעזה, אולם מעבר לכך נראה כי האינטרסים המדינתיים ימשיכו לשלוט בכיפה.

פרופ' פודה מלמד בחוג ללימודי האיסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית בירושלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו