בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כולנו נהיה אשמים

78תגובות

במלחמת יום הכיפורים, שבה נהרגו 2,222 לוחמים, טבע נשיא המדינה אפרים קציר את הביטוי המקומם "כולנו אשמים". הציבור ההמום והזועם לא קיבל את האשמה הקולקטיבית הזאת. כי לא הוא היה האשם אלא ההנהגה המדינית והביטחונית. שיכורה עדיין מניצחון מלחמת ששת הימים - עיניה טחו מראות את האיום שבאופק. שר הביטחון האגדי משה דיין העריך באותו שבוע שבסופו פרצה המלחמה, ש"מצרים רוצה אך אינה יכולה לצאת למלחמה בלי סוריה, וזה לא המצב כרגע". ראש הממשלה גולדה מאיר ניהלה התכתשות פוליטית עקרה עם הקאנצלר האוסטרי היהודי ברונו קרייסקי, שהאשים אותה ב"חוסר גמישות פוליטית". יומיים אחרי שפרצה המלחמה, נתן הרמטכ"ל הגברי דוד אלעזר הופעה בלתי נשכחת לפני עיתונאים עם האמירה "נשבור להם את העצמות".

מדוע אני נזכר בזה עכשיו? משום שהפעם לא מחכה לנו שום הפתעה. העתיד כתוב על הקיר. במפגש פורום ההסברה הלאומי הבהיר בנימין נתניהו ערב צאתו לגרמניה, ששורש הסכסוך הוא לא ההתנחלויות ולא השטחים אלא עצם קיומה של ישראל והשאיפה למחוק אותה מעל פני האדמה. "המזרח התיכון משתנה חדשות לבקרים ויש שם דברים מאוד מטרידים שמוכרחים לחשפם. זה הדבר היחיד שאנו יכולים וחייבים לעשות". ועל זה מוסיף שותפו להנהגה אביגדור ליברמן, שבשביל חלק משרי אירופה "השמדתנו היא דבר מובן מאליו". אם ביטויים כאלה מסכמים את מבצע "עמוד ענן", ואין בפיו של ביבי בשורה גדולה יותר מאשר השמדתנו שבדרך - בין אם מדובר באיום האיראני ובין אם באיום מעזה - צ'רצ'יל הוא לא.

עזה אינה איראן ואין לה נשק גרעיני. אך החמאס והג'יהאד מטרטרים אותנו שנים על גבי שנים. זה התחיל בקסאמים, שהם לא מדויקים אך ממררים את החיים ליישובי הדרום. מלחמת עופרת יצוקה הוכיחה את כושר העמידה של החמאס וטוב עשה אהוד ברק כשדרש בשעתו מאולמרט לקצרה, כדי להגיע לאיזה הסדר ארוך טווח.

לא מרבים לסכם בפומבי את מבצע עמוד ענן, אך ניצחון שלנו לא ממש היה שם. לכל היותר היתה זו מסיבת פרידה של אהוד ברק מתיק הביטחון. אחרי שהכרזנו בגאווה שחיל האוויר חיסל ביומיים הראשונים את כל מחבואי טילי הפאג'ר ארוכי הטווח, היה מלאי מרשים של טילים שנורו על באר שבע, אשדוד, ראשון לציון, ירושלים ותל אביב, שלמזלם של תושביהן יורטו על ידי כיפת ברזל. עצם העובדה שעמיר פרץ היה פתאום גיבור המלחמה הזאת בזכות עיקשותו לייצר את כיפת הברזל, הפכה את הצבא ליותר צבא מתגונן מאשר צבא תוקף. תוך שתי יממות התרוקנו בתי המלון מתיירים, רוח נכאים נשבה בבתי הקפה. איפה הן הסיסמאות של פעם בבסיסי הטירונים, ש"ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה".

בעימות זה של צה"ל נגד החמאס אנחנו לא ממש ניצחנו והחמאס לא ממש הפסיד. בסך הכל נוצר מעין תיקו, שמצד אחד מנע מהכוח הקרקעי להיכנס פיזית לעזה, ומצד שני איפשר לחמאס לחגוג ניצחון וכושר עמידה. לא במקרה הופיע משעל לראשונה בחבל ארץ זה ונאם נאומי ניצחון. "אנחנו היחידים שהעזנו לשגר טילים לתל אביב", התגאה כשרבבות צופים מריעים לו.

יבוא יום ותתגלה האמת מדוע הכוחות שהצבא ריכז בדרום כאיום לא נכנסו לעזה. המלחמה הזאת נגמרה בתיקו ובהסדר שברירי. כשליברמן מכריז שהשמדת ישראל מובנת מאליה באירופה, ואחרים אומרים שברק אובמה יסגור חשבון עם נתניהו - כינונה של קואליציה ימנית קיצונית כמוהו כזריקת גפרור בוער למכל בנזין.

אם הימין הקיצוני בראשות ביבי-ליברמן - הגורס שאין עם מי לדבר ומאמין שהעולם כולו רוצה בהכחדת ישראל - יגיע לשלטון, זו הפעם כולנו, רק אנחנו, הבוחרים, נהיה האשמים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו