בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא ממש צ'רצ'יל

63תגובות

במאמרו "בזכות העריקה" ("הארץ", 10.12) נתלה אלוף בן באילן גבוה: וינסטון צ'רצ'יל. גם צ'רצ'יל, טוען בן, עבר (פעמיים!) ממפלגה למפלגה, ובמשך שנים היה ידוע כ"עריק" ובלתי מהימן.

זה נכון, אבל האנלוגיה אינה מדויקת. לא כאן המקום להתייחס לשאלה אם לעמרם מצנע או לעמיר פרץ יש פוטנציאל צ'רצ'יליאני. העניין הוא הנסיבות שבהן עבר צ'רצ'יל ממפלגה למפלגה, שבינן לבין מה שעשו ציפי לבני, עמרם מצנע ועמיר פרץ אין שום דמיון.

צ'רצ'יל נבחר לראשונה לפרלמנט ב-1900 כמועמד שמרני. ב-1904 עזב את המפלגה השמרנית, שהיתה בשלטון, ועבר לאופוזיציה הליברלית משום שחלק על עמדת השמרנים בעניין מכסי המגן - עניין שהיה אז סלע המחלוקת בין השמרנים לליברלים והיה נושא מרכזי בבחירות ב-1906. בבחירות אלה, שבהן זכו הליברלים, התמודד צ'רצ'יל כמועמד ליברלי במחוז בחירה אחר וזכה.

קרוב לעשרים שנים שירת צ'רצ'יל בפרלמנט ובהפסקות קצרות מונה לשר במשרדים שונים, בממשלות ליברליות ובממשלות קואליציוניות. ב-1922 נחלו הליברלים תבוסה מוחצת בבחירות וצ'רצ'יל איבד את מושבו בפרלמנט. קווי המחלוקת בין שתי המפלגות הגדולות השתנו, וצ'רצ'יל נכשל פעמיים נוספות כשניסה להתמודד כעצמאי. הוא חזר לפרלמנט רק ב-1924 כמועמד עצמאי, לאחר שזכה לתמיכת חלק מהמצביעים השמרנים באזור בחירה חדש. רק כעבור שנה הצטרף למפלגה השמרנית.

מדוע יש חשיבות לפרטים האלה? מפני שאין שום דמיון בין הקריירה הססגונית של צ'רצ'יל לבין מה שהתרחש אצלנו. צ'רצ'יל לא עזב מעולם את מפלגתו משום שנכשל בהתמודדות פנימית או משום שביקש להבטיח את מקומו. נהפוך הוא, כל עזיבה שלו היתה כרוכה בסיכונים לא מעטים.

לא כך אצלנו. לבני עזבה את קדימה לא משום שהתנגדה למדיניות של המפלגה (הרי היא הנהיגה אותה), אלא משום שהפסידה בפריימריס. לא שמענו ממנה מלה אחת על מחלוקת אידיאולוגית או מדינית בינה לבין היו"ר החדש של מפלגתה. עמרם מצנע, לאחר שזכה בראשות מפלגת העבודה והוליך אותה לכישלון בבחירות, התפטר מתפקידו ומחברותו בכנסת. לאחר שירות מוצלח כראש הוועדה הקרואה בירוחם חזר והתמודד על ראשות מפלגת העבודה והגיע למקום הרביעי (עם 12% מקולות הבוחרים). מאז ברור שהוא מחפש לעצמו מקום אחר. עמיר פרץ - לא צריך להזכיר - עזב את מפלגתו ימים ספורים אחרי שהתמודד בבחירות המוקדמות ודורג במקום מכובד, לאחר שנכשל קודם בהתמודדות על הנהגת המפלגה.

זאת גם הסיבה שאף על פי שצ'רצ'יל ספג קיתונות של ביקורת בשתי הפעמים שבהן חצה את הגבול, גם מתנגדיו החריפים ביותר ידעו כי הוא עשה מה שעשה בגלל חילוקי דעות מדיניים רציניים עם הנהגת מפלגתו. בקו אמיץ ועקרוני זה המשיך גם בשנות ה-30, שבהן שוב היה חבר המפלגה השמרנית ויצא חוצץ נגד מנהיגה, ראש הממשלה נוויל צ'מברליין, ונגד מדיניות הפיוס שלו כלפי היטלר. בבוא היום, כאשר הקו שלו הוכיח את צדקתו, הפך למנהיגה הבלתי מעורער כמעט של בריטניה במלחמת העולם השנייה.

אין למצוא ביטויים כאלה של אומץ פוליטי אצל איש משלושת מנהיגיה של "התנועה", שעזבו את מפלגות האם שלהם בגלל כישלונם - אם בבחירות הכלליות ואם בבחירות המוקדמות. לא, הם ממש לא צ'רצ'יל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו