בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בוחרת שלא לבחור

237תגובות

הסקרים מנבאים ניצחון לגוש הימין, ופירוש הדבר הוא, שהבוחר הממוצע מרוצה פחות או יותר מהמצב, ואינו מוכן להסתכן בשינוי. במדינה מוכת טראומות אפילו הצעירים, שהמרד בממסד הוא בדמם, מתיישרים לפי הסכימה הזאת. על פי ממצאי סקר שעשה באחרונה מכון המחקר "פאנלס פוליטיקס", מחצית מאלה שיצביעו בינואר לראשונה בחייהם, מתכוונים להצביע לימין, ועוד 20% למרכז הנוטה לימין. הם נולדו לתוך הכיבוש, תוכנית החלוקה היא דבר דמיוני בעיניהם, הם הפנימו את האיומים של הימין כהבטחה לשקט. סוף סוף הסיסמה שלום וביטחון הופנמה עד הסוף. שלום זה ביטחון.

בבחירות בתיכון בליך ברמת גן המנצח הגדול היה יאיר לפיד. רבים מהבוחרים הולכים שבי אחר סיסמאות, ולעתים שיווק יעיל של מפלגה בעזרת סיסמאות קליטות ובוטות עשוי להכריע את גורל הבחירות. בחירות חופשיות נחשבות לאחד מעקרונות היסוד של משטר דמוקרטי, אך האומנם מדובר באקט חופשי? ואם אין זה אקט חופשי, אלא אקט שמוכתב על ידי אסטרטגיות מכירה ורווי במטענים אישיים מסוגים שונים, שאין להם קשר להכרעה פוליטית, אזי נשאלת השאלה מה פירושה של הדמוקרטיה הייצוגית.

ולא מדובר בטובות הנאה, או בזיוף תוצאות בחירות - מדובר במימוש אקט הבחירה בצורה לא רציונלית, אימפולסיבית, כחלק מהמשחק הגדול שכיף להשתתף בו. הא-פוליטיות, שבאה לידי ביטוי בהצבעה אימפולסיבית של רבבות בוחרים, סוללת את הדרך להגדיר את המשטר שלנו כמשטר פסוודו-דמוקרטי. פסוודו-דמוקרטיה הוא מושג שמתאר משטרים שבהם יש בחירות אך אין בהם חירויות. גם להגדרה זו ישראל הולכת ומתקרבת לנוכח החוקים שנחקקו בכנסת הקודמת, אבל פסוודו-דמוקרטיה יכולה להיתפש גם כדמוקרטיה שבה חלק גדול מהבוחרים הם א-פוליטיים.

טעות לחשוב שהבחירה במפלגה זו או אחרת היא אקט פוליטי טהור. זהו אקט פוליטי רק במובן של התוצאה, אבל המעשה עצמו דומה יותר לבחירה בכל אוביקט: אנו בוחרים בצורה אינטואיטיבית במה שמתאים לנו, שתפור על פי מידותינו, שבו נרגיש טוב. מחפשים מישהו או מישהי, שמייצגים סוג של איווי סמוי, שמושך חוט מהעבר לעתיד.

הבחירה מושפעת מאין-ספור דברים שאין להם ולא כלום עם הכרעות פוליטיות. הטמפרמנט של ראש המפלגה, ההשתייכות המפלגתית של הורינו (כהזדהות או כמרד), ההשתייכות המפלגתית של בני דורנו ובני החוג החברתי שלנו. או ההרגשה שלא סופרים אותנו, שאנחנו חסרי השפעה. חלק גדול ממי שחשים כך הם אנשי השכונות, משתכרי שכר המינימום, חסרי הבית, דור שני ושלישי לעוני. אך יש כאלה שבאים ממקום אחר: הם נוקטים בשיטה של סרבני גיוס, מסרבים לפעול בשדה שמראש אין בו סיכוי לצדק או שוויון.

אני בוחרת שלא לבחור, וכך אף עשיתי בבחירות הקודמות, כי אינני מאמינה בשיטה. גם אם הכוח יחליף ידיים, הנבחרים עדיין יהיו מנותקים מהבוחרים, בלתי נגישים, ויקדמו את עצמם ואת קבוצות האינטרסים שמהן הם יונקים ואותן הם מזינים. גם אחרי הבחירות השלטון עדיין יהיה צמוד להון והכסף עדיין יזרום למטרות לא ראויות. גם בקדנציה הבאה במשטרה יתייחסו לאזרח כאל פושע, ישפילו אותו בביטוח הלאומי, ויזרקו אותו מביתו אם לא יעמוד בתשלומי המשכנתה, בעוד לטייקונים יוותרו הבנקים על מיליוני שקלים. משהו רקוב פה עד הסוף. אלה דברים יסודיים, שהמשטר, בשיטה שלנו, אין לו עניין, או כלים, לשנותם. הקריאה הצדקנית שחייבים להצביע, להשתתף ב"משחק הדמוקרטי", היא סוג של הכחשה.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו