בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זה מרכז זה?

56תגובות

שלי יחימוביץ' מכריזה שמפלגת העבודה היא מפלגת מרכז, ושמי שמגדיר אותה כשמאל עושה לה עוול. לדעתי, יחימוביץ' עושה עוול למונח "מרכז" באופן שבו היא משתמשת בו. באופן טבעי, מפלגה סוציאל-דמוקרטית נחשבת לשמאל מתון, או מרכז-שמאל. אמנם בישראל שמאל, מרכז וימין מוגדרים בעיקר לפי הנושא המדיני, אך אם "העבודה" היא מפלגת מרכז בעמדותיה המדיניות, מהו תוכנה של "המרכזיות" הזאת?

תחת הנהגתה של יחימוביץ' התוכן הוא התעלמות שיטתית מהנושא המדיני: מפלגת העבודה מגדירה את עצמה לפי יחסה לנושא שהיא מסרבת להתייחס אליו ברצינות. ההחלטה לעסוק בראש ובראשונה בחברה ובכלכלה, היא לגיטימית; לא לגיטימי להתעלם מהנושא המדיני. אמנם, מי שיחפש בארכיון ימצא שיחימוביץ' תומכת בתוכנית קלינטון, אבל בהתבטאויותיה היא הפכה את השאלה המדינית לעניין אפילו לא משני, אלא שולי וכמעט בלתי קיים. אם זו המשמעות של "מרכז", מדובר במרכז במובן השלילי ביותר: מרכז שמשמעותו אדישות, "לא פה ולא שם" ו"אל תפריעו למנוחתי". זהו אבסורד מוחלט ששלי יחימוביץ', פייטרית מטבעה, משדרת מסר כזה - אבל זה מה שהיא משדרת.

המונח שמאל מסמן בעיני חלק מהציבור, מעבר לעמדות ספציפיות, את עצם הרצון להיאבק על צדק ואת הסירוב להשלים עם עוול. מובן שאין קדושה בשום תווית פוליטית, ולא כל הציבור מפרש כך את המונח שמאל, אבל יש ציבור שבעיניו ההתנערות מהמושג "שמאל" פירושה התנערות מהמחויבות למאבק על חופש ושוויון. תפקידה הטבעי של מפלגת העבודה הוא לייצג לפחות חלק מהציבור הזה. כשם שאסור להשאיר את הציונות לימין הלאומני, כך לא רצוי להשאיר את ה"שמאל" לאנשי "ישראל תמיד אשמה". אולם גם אם מפלגת העבודה החליטה לוותר על הציבור שיש לו זיקה רגשית ל"שמאל", עליה לזכור שיש גם ציבור גדול שאין לו זיקה כזאת, ותווית המרכז יכולה להתאים לו - אולם הוא דבק בערכים הדמוקרטיים הבסיסיים ומצפה מנבחריו להיאבק עליהם.

אין מפלגה סוציאל-דמוקרטית, או "סתם" דמוקרטית, שיש לה זכות מוסרית להימנע מלומר בקול רם שהיא שוללת בתוקף את הכיבוש. שלילת הכיבוש אין פירושה שצריך להשלות את הציבור הישראלי ולומר לו שהכיבוש של 67' הוא הנושא היחיד בינינו לבין הפלסטינים; אבל את מה שתלוי בישראל כדי להיפטר מהכיבוש היא חייבת לעשות, בראש ובראשונה - להפסיק את הרחבת ההתנחלויות.

אין צורך לגלות איבה שבטית כלפי מתנחלים כבני אדם וכציבור, אבל כל אדם בעל השקפת עולם דמוקרטית חייב לשלול במפורש מפעל שמטרתו הגלויה היא למנוע את חלוקת הארץ, בלי לתת זכויות אזרח לכל תושביה. הגבול בין תומכיו ומצדיקיו של מפעל כזה לבין שולליו, אינו אמור לעבור בין השמאל והמרכז; הוא אמור לעבור בין ימין דמוקרטי לבין ימין לא דמוקרטי. ואכן, מאז נאום בר-אילן ראשי הליכוד אימצו לכאורה את העיקרון של שתי מדינות לשני עמים. אין הם מסבירים איך קבלת העיקרון הזה עולה בקנה אחד עם מפת ההתנחלויות הנוכחית ועם הרחבתן. גם שלי יחימוביץ' לא טורחת להסביר; הנושא משעמם אותה, כנראה. זה מרכז זה?
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו