בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה לא אצביע למפלגה ערבית

122תגובות

מי שמבקר בכפרים הערביים בגליל או בערים הערביות כמו סכנין יודע, שהערבים צודקים. מי שנקלע לסכנין בשעת צהריים, כאשר התלמידים חוזרים מבית הספר, צריך לפלס את דרכו בין המוני התלמידים שהולכים על הכביש, פשוט משום שאין שם מדרכות. וזה לא הכל: בגלל מצוקת המקום בבתי הספר, עד לפני כמה שנים היו מקבלים תלמידי בתי הספר היסודיים מכתב בתחילת השנה שבו צוין הבית הפרטי שבו ילמדו במהלך שנת הלימודים. סלון הבית היה לעתים קרובות הכיתה, וחלק מהתלמידים התבקשו להביא אתם כיסא. שלא לדבר על הביוב הזורם ברחובות, על העובדה שהמדינה מקפחת את התלמידים הערבים ומשקיעה בהם הרבה פחות כסף מאשר ביהודים, ועל זה שרבות מאפשרויות התעסוקה חסומות גם לפני מי שרכש השכלה, סתם כי הוא ערבי. המדינה, בניגוד למה שכתוב במגילת העצמאות, דופקת את הערבים על ימין ועל שמאל, והם ממורמרים ובצדק.

אז למה אני לא מצביעה למפלגות הערביות שאמורות כביכול לעסוק בתחומים הללו ולטפל בהם? מכיוון שהפוליטיקאים הערבים הוכיחו שהם לא מעוניינים לשחק במשחק הפוליטי באמת, ומה שהרבה יותר גרוע, הם הוכיחו שמה שמעניין אותם זה שערוריות וסקנדלים מכל מיני סוגים, ולא טובת הציבור הערבי. עזמי בשארה, שנראה היה כדמות יוצאת דופן בפוליטיקה הישראלית, נחשד בשיתוף פעולה עם האויב תמורת כסף וברח מישראל כדי לא לעמוד למשפט. וכך, מי שהיה ידוע כרטוריקן מבריק, וכמי שהיווה פה לציבור החילוני שפוי במדינת ישראל, יצא, על פי החלטתו, מהמשחק הפוליטי והותיר את הזירה החילונית לחנין זועבי ולאחמד טיבי, שגם הם רהוטים ומשכילים. הבעיה היא, שטיבי עסוק בעיקר באירועי הרשות הפלסטינית וזועבי עסוקה במשטים לעזה, בהכאת חיילי צה"ל ובאמירות פרובוקטיביות.

אני מתנגדת לכיבוש, אבל חושבת שהניסיון להפוך את ערביי ישראל לאזרחים שווי זכויות חשוב יותר מהמלחמה בכיבוש. מי שרוצה לשחק את המשחק הפוליטי הישראלי צריך לעסוק בנושאים הללו ובבעיות שהן נחלת הציבור שלו יותר מאשר בענייני החוץ של מדינת ישראל. מה למשל? למשל, לדאוג לזה, שנחל הביוב שזורם במרכז הכפר בענה יהפוך למערכת ביוב סגורה, כמו שמקובל בכל עיר מודרנית, שבכפר ייסללו מדרכות, שהמשחטה שפועלת בשעריו תיסגר ושבכיכרות שלו יישתלו פרחים יפים, כמו בכפר סבא, בנהריה ובכרמיאל. אבל כדי לעשות את כל הדברים האלה, צריך לעבוד בשני כיוונים: גם אל מול ממשלת ישראל, שהיא הגוף המקפח, וגם אל מול הציבור הערבי, שגם ממורמר בגלל מצבו ובצדק, וגם כתוצאה מכך ומסיבות אחרות (חלקן קשורות להיותו חברה מסורתית), אינו מפנים את המשחק הדמוקרטי, לא רואה בעצמו חלק ממדינת ישראל, לא מעוניין לשלם מסים, גם לא ארנונה, ולא רוצה לשרת, בטח שלא בצה"ל, וגם לא בשירות לאומי. אותו ציבור מעדיף לבחור לעתים קרובות בהימנעות, או בחזרה בתשובה ובמעבר אל חיק התנועה האיסלאמית. זהו מעגל שוטה שקשה לפרוץ אותו, ולכן קל יותר לעלות לספינות, להרביץ לחיילים ולהשתתף בטקסים במוקטעה.

מצבם של ערביי מדינת ישראל לא מעניין את אף אחד: הוא לא מעניין את הציבור היהודי, שחלק גדול ממנו שמח על הקיפוח הזה וסבור שהערבים הרוויחו אותו בכבוד, הוא לא מעניין את הממשלה, שמוציאה אותו לפועל יום יום ושעה שעה, ומה שהכי עצוב זה שהוא לא מעניין את הפוליטיקאים הערבים. התפרצויות בנוסח אירועי אוקטובר 2000 מזכירות מדי פעם לכולנו, שאנחנו יושבים על חבית אבק שריפה, תוססת ומבעבעת הרבה יותר מהכורים של אחמדיניג'אד למשל. אבל החבית הזאת לא זוהרת ולא מעניינת, לא כרוכה במשא ומתן עם מדינות העולם, ולכן איש לא רוצה לעסוק בה.

הממשלה, כגוף החזק במערכת הזאת, צריכה לשים בראש סדר העדיפויות שלה את השוויון בין יהודים לערבים במדינת ישראל, כדי להשיב את הציבור הזה למשחק הפוליטי, לשים קץ למעגל השוטה שבו הקיפוח מוביל לניכור, לכעס ולהימנעות שמקורה בייאוש. אפשר להתחיל במשהו קטן, כמו טיפול ברשויות הערביות והשוואת תקציבי החינוך של שתי האוכלוסיות. צעד ראשון כזה מצד הממשלה יוכל להפוך את הדרישות להשתתפות במשחק הפוליטי לדרישות ריאליות. עד אז, קשה לדרוש מציבור שגם ככה מרגיש מנוצל ומקופח, שיתוף פעולה כלשהו.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו