חיבוק לכיבוש

עודה בשאראת
עודה בשאראת
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עודה בשאראת
עודה בשאראת

ציר הדימויים של הימין הקיצוני בישראל מעורר התפעלות בשל גמישותו וכושר התמתחותו. מצד אחד, שר החוץ לשעבר (בינתיים), אביגדור ליברמן, גוזר בדיבוריו דין מוות על שוטר פלסטיני שסטר לחייל ישראלי. מצד אחר, אותו ליברמן, שערך במפלגתו טיהורים שאינם מביישים את גדולי הדיקטטורים בהיסטוריה, מבכה את מצבה של ישראל, שלדבריו סובלת היום מאותה מדיניות שנקטה אירופה כלפי היהודים בזמן השואה. על ליברמן להחליט: האם הוא גלדיאטור, או קורבן חסר ישע.

מגדיש את הסאה בעניין הזה ישראל הראל, אשר במאמרו "מורשת הבריחה של צה"ל" ("הארץ", 13.12) כותב, ש"בריחה מפני מיידי אבנים היא סיוט יהודי", לא פחות. לא חשוב אם הבורחים הם חיילים חמושים מכף רגל ועד ראש המנסים - ניסיון הראוי להערכה - לא להביא להרג ודאי של מפגינים, אם ישתמשו בנשק המשוכלל שבידיהם; או אם הבורחים הם יהודים חסרי מגן באירופה האנטישמית. גם הפריווילגיה שהוענקה לאדם לחוס על חיי בן דמותו נשללת כאן.

מדור הזירה

תעשיית ההקבלה בין שם-אז לבין כאן-עכשיו פורחת. כל אבן המיודה אל חיילי צה"ל המקיימים את הכיבוש היא מכונת השמדה, סטירה לחייל היא טיהור אתני, הכרה במדינת פלסטין איום קיומי, יוזמת שלום קונספירציה זדונית, הפגנה נגד הכיבוש פוגרום עממי, ועצומה נגד מוצרי ההתנחלויות טרור של חרם.

אני, בכנות, מסרב להעלות ממחסן ההיסטוריה השחורה דימויים מפשעי הנאציזם ולהשתמש בהם בשיח על הקונפליקט המזרח תיכוני. כי פשעי הנאציזם הם התגלמות הרוע שאין מקביל לו בהיסטוריה האנושית. אך אם אלה העומדים בראש הפירמידה השלטונית והאינטלקטואלית בישראל עושים הקבלה בין שם-אז לבין כאן-עכשיו - כדאי שיידעו, שהדימויים מחליפים מיקום בנקל, במיוחד לנוכח מציאות של נכבש וכובש.

מה עוד, שצעיר פלסטיני קם להפגין לא מפני ששטן אנטי-יהודי הופיע בחלומו; הוא קם כי הוא נחנק, מהמחסום ומהגדר ומהאופק הנעול. מצד אחר, מי ש"האג" מדידה שינה מעיניו - שיפסיק להתבכיין כאילו הוא קורבן. יאה לו יותר לאיים.

ליברמן מלין על אירופה שהיא מתעלמת מההצהרות המתלהמות של ראש החמאס, חאלד משעל, נגד קיומה של מדינת ישראל. אבל מתברר שהאיחוד האירופי וגם כל שוחר שלום מגנים התבטאויות אלה, אך בלי החמאס מדיניות הבכיינות של הימין הקיצוני תקרוס.

דברי משעל הם מתנה משמים למדיניות הסירוב הישראלית. החמאס הוא מלך הדואליות, כמו האחים המוסלמים במצרים. מצד אחד, הוא מנהל משא ומתן עם ישראל, מסכם על הפסקת אש עם ממשלת ישראל וכופה את ההסכם על יתר הפלגים, בפועל הוא מציע הודנה (רגיעה) של 20 שנה, ובניגוד למחמוד עבאס בלי שום תביעות מישראל, לא בנושא הפליטים ולא בעניין המשך הכיבוש; ומצד אחר - אומר בפומבי מה שהימין הישראלי רוצה לשמוע. איזה שירות טוב מעניק החמאס לליברמן.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ