בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבגידה לא תשתלם

210תגובות

לפי סקרים עדכניים השמאל הציוני כמעט נמחק מהמפה המפלגתית. זו מציאות בלתי נסבלת, כי השמאל הוא הכוח המוסרי היחיד העומד עדיין נגד הגל הלאומני העכור המציף את החברה ומאיים להטביע את מדינת היהודים. לכאורה, דומה שמהשמאל הציוני נותרה רק מרצ, אולם לאמיתו של דבר ישנם מאות אלפי אנשים שבתפישתם הכוללת קרובים מאוד לעמדותיה בתחום המדיני, החברתי ובנושאי שלטון החוק וזכויות האדם. על כן מדוע אין הם מתכוונים להצביע למרצ?

התשובה היא שחלקם מתנזרים מנקיטת עמדה כל עוד לא מצאו מפלגה מושלמת. אבל רבים יותר שבויים בקורי העכביש של האגדה, שמפלגת העבודה תצליח להעביר לשורותיה המוני אנשי מרכז וימין, בזכות עמדותיה החברתיות המלוות בהשלמה עם הכיבוש. אמנם לבם של אלה נחמץ, לא רק למראה האסון המתרחש בשטחים אלא גם לנוכח תופעות כמו הידרדרות מערכת המשפט, החיסול ההדרגתי של עצמאות התקשורת והפגיעה החוזרת ונשנית בחופש האקדמי. ולמרות הכל, רובם ינשכו שפתיים ויתנו את קולם למפלגה שנאלמה דום, ואינה משמיעה מלה לא על הבנייה בשטחים, לא על הגרזן שהונף על ערוץ 10, ולא על ניסיון החיסול הממוקד של מחלקה אקדמית באוניברסיטת בן-גוריון.

השורה התחתונה היא שמפלגת העבודה כלל אינה מתכוונת להילחם בימין, ובמקרה הטוב בעתיד היא תנסה להשפיע בשוליים על חלוקת פירורים. מנהיגותה בונה על עיוורונו של המחנה הגדול, שהייאוש מכרסם בו והוא שבוי בתפישה שבכל מקרה אין כבר מה לעשות. על רקע זה, גלישתה ימינה היא קודם כל מעשה של בגידה אינטלקטואלית ומוסרית. שנית, ברמה הפוליטית המעשית, זהו ביטוי לשקיעתה באשליות ובהונאה עצמית. ספק אם שלי יחימוביץ' מבינה שהליכוד לא יוותר על מדיניותו הכלכלית הניאו-ליברלית גם אם היא עצמה תשב בממשלה, שכן רוב בוחריו, גם אלה שנמצאים בתחתית הסולם החברתי, משלימים עם מדיניות זו, מתוך דבקותם במטרות הלאומיות של הימין על שלוחותיו.

אנשים אלה מצביעים במודע נגד האינטרס הכלכלי האישי שלהם, כי הם מזדהים עם המדיניות הכוללת של האליטה הימנית: השליטה בפלסטינים, הבנייה בירושלים ובשטחים וסיפוחם חשובים להם יותר ממחיר החלב או מהריבית על המשכנתה. הם מאמינים באמונה שלמה בנרטיב הלאומני: הבוחר הממוצע של הליכוד יודע היטב שההשקעה העצומה בשטחים באה על חשבון שיכון, כבישים, חינוך ובריאות, אך הוא מאמין למנהיגיו שזו השקעה במימוש זכותו ההיסטורית של העם היהודי על הארץ המובטחת. בעיניו זוהי השקעה אמיתית בדורות הבאים, ולמען שליטה על ארץ ישראל הוא מוכן לזנוח את המאבק בחוליים של חיי היום-יום. הוא מודע היטב ליוקר המחיה ולעוני המתפשט, אך הוא רואה במצב עגום זה את מחיר הנאמנות להיסטוריה היהודית ולביטחונה של המדינה.

לכן, מפלגת העבודה לא תמשוך קולות מהימין, גם אחרי שיחימוביץ' כבר הורידה אותה לרמה של קבוצת לחץ פשוטה, ויתרה על המאבק על העתיד, והפכה אותה לסרח עודף של הימין. עד היום היא לא הבינה שהימין חושב בגדול והצליח לשכנע חלקים רחבים בחברה הישראלית כי למען האינטרס הלאומי, כפי שהוא מגדיר אותו, ראוי לוותר על החמאה שעל הלחם היבש.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו