בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איש חכם היה אמנון ליפקין-שחק

42תגובות

ביום שני השבוע, בשעת חרדה ממותו הקרב של אמנון ליפקין-שחק, הלכתי אל הים. עננים נאספו במרחק, אך הכחול היה כחול מאוד. שחף דאה וצלל אל סלע מושבה של קבוצת קורמורנים שייבשו את כנפיהם בשמש, ועמד לצדם מלבין וזקוף צוואר. וכך, מול יופיים של החול והים, ורשרוש של המים, בכה לבי בידיעה שהתפילה לא תיענה, וברגעים אלה ממש הולך אמנון אל מותו.

כבר אינני צעירה. וכבר ראיתי, כבני דורו-דורי, כאב וצער ופרידה. אך מותו הוא מהקשים. אולי כי מעטים האנשים סביבנו שאנחנו רוצים לשמוע מחוכמתם ותבונתם, להתכוון על פי יושרם ולמקם את עמדותינו בסמוך לעמדתם. הוא היה מהמעטים האלה, מהבודדים מאוד. סוג של נ"צ אישי. מד לזווית נכונה. הוא היה איש מתון בעל עמדות מוצקות. אחד משניים-שלושה-ארבעה - שניים כבר אינם אתנו - שאם הנהגת המדינה היתה עדיין מסורה בידיהם, ייתכן מאוד-מאוד שמדינת ישראל היתה היום במקום שונה, טוב יותר. עם הסדר נוסף (ואולי אפילו שניים) במזרח התיכון. מתונה ונורמלית יותר. מוטרפת פחות.

אומרים שחסר לו יצר לפוליטיקה. זה לא לגמרי נכון. הוא הלך לפוליטיקה כדי להרחיק את בנימין נתניהו מראשות הממשלה. וגם כשהסתלק מהניסיון הזה, צריך לומר שמעטים עשו הרבה כמוהו במאבק נגד עמדותיו והתנהלותו של נתניהו. הוא התמיד בכך ולא חדל. ובעיקר בקיץ האחרון.

בסוף יוני נפגשתי אתו במשרדו בתל אביב. הנושא היה ההתנגדות לתקיפה ישראלית באיראן. הוא חשש מפני פעולה ישראלית בסתיו. לפניו היה טקסט למודעת-נגד (שלא הוא כתבו), והוא ביקש את עזרתי להתקינו. הוא שאל גם האם להרחיב את מעגל החותמים מעבר לאנשי זרועות הביטחון. בינתיים, אמר, אנחנו שלושה לשעברים - רמטכ"ל, ראש שב"כ וראש מוסד. בהמשך הזכיר לי שהוא נוסע לטיפול בארצות הברית. שלחתי מייל. הוא השיב מיד. תיקוניו היו חכמים ומדויקים. נראה שההתנגדות הפומבית לפעולה בישראל ובארצות הברית עשו את שלהן. כשחזר, שאלתי מדוע "לשם ביטחון", לא לפרסם את המודעה. יש לנו כדור אחד בקנה, אמר, אולי נצטרך אותו בהמשך. בינתיים ברק אובמה נבחר, מחלתו של ליפקין-שחק החריפה ונודעה גם מחלתו של מאיר דגן, ראשון המוחים. והעניין האיראני נדחה. בינתיים.

כותרת המודעה שלא התפרסמה היתה "לא לתקוף באיראן עכשיו". אולי פרסום חלקים ממנה, כאן, לראשונה, יפזרו מעט מהאמנזיה הישראלית הטיפוסית: לפני רגע היינו על סף אסון. היום כולנו קבלני בנייה (בשטחים).

"אל שרי ממשלת ישראל: השאלה העומדת לפניכם באשר לתגובה ישראלית מול התחמשותה הגרעינית של איראן קשה וגורלית... אך בלימת הגרעין האיראני אינה רק בעייתה של ישראל. היא בעייתה של הקהילה הבינלאומית כולה, וזו אכן התגייסה לסכלה. התחייבותו הפומבית של הנשיא ברק אובמה למנוע את התגרענותה של איראן, והסנקציות הכלכליות החריפות שנכנסו לתוקפן ב 1 ביולי, מחייבות את ישראל לאפשר למדינות הקואליציה וארצות הברית בראשן, למצות את המהלכים שבהן החלו, לתת להן סיכוי וזמן. ארצות הברית מוכנה גם עם אופציה צבאית שאיננה מוגבלת בזמן, ומאחוריה מחויבות נשיאותית שנכון לתת לה משקל רב. על כן אנו קוראים לכם לא לתקוף את איראן עכשיו".

איש חכם היה אמנון ליפקין-שחק.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו