בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זה בכלל אביב ישראלי

הנטייה היא לראות את השפעות "האביב הערבי" על ישראל בגון שלילי – אך למעשה מצבה של ישראל לא נעשה בהכרח רע יותר, ואולי אף השתפר

67תגובות

הנטייה לתאר את השפעת האירועים המתרחשים במזרח התיכון על ישראל בשנתיים האחרונות כבעלי גוון שלילי, היתה טובה אולי לשבועות ולחודשים הראשונים של "האביב הערבי". מאז האירועים בתוניסיה, שסימנו את תחילת ההתעוררות העממית הערבית, נשקפה במזרח התיכון סכנה של הקמת משטרים בעלי אידיאולוגיה איסלאמיסטית קיצונית, חלקם על גבולותינו ממש. ברם, בחינתה של התופעה מצביעה על שלוש מסקנות מתחייבות: הראשונה – ההתקוממות העממית נגד המשטרים הערביים לא היתה סוחפת ומקיפה. היא התרחשה רק בשישה מתוך עשרים ושניים מהם. השנייה – מצבה הגיאופוליטי של ישראל לא נעשה בהכרח רע יותר, ואולי אף השתפר. השלישית – ישראל איננה חייבת להתערב כדי לשפר את מצבה, המלאכה נעשית בידי אחרים.

הפעם, מצפון נפתחה הטובה. סוריה, אויבתנו המאיימת זה עשורים, מדממת, מתרסקת ומאבדת את עוצמתה הצבאית, וזאת מבלי שירינו אף כדור אחד. ריסוק "החזית המזרחית" האנטי- ישראלית, שהחל עם נפילת עיראק ב 2003, נמשך עתה אל תוך סוריה של אסד. נכון, אין לדעת איזה שלטון ייכון במקומו של בשאר שאיבד את הלגיטימיות בדמשק, אך גם אם יהיה זה שלטון עוין, האיום הסורי האסטרטגי, המקיף, יוסר מעלינו ללא ספק לתקופה ארוכה. להשלמת חיסול "החזית המזרחית" דרושה פעולה אמריקאית או בינלאומית מול איראן – או שזו תיכנע בדרכי שלום לסנקציות ותסיר גם את האיום על ישראל, או שארה"ב תממש את איומה ותתקוף אותה.

שני ארגוני הטרור שלוחיה של סוריה, חיזבאללה וחמאס, ספגו גם הם מהלומות קשות. חיזבאללה ומנהיגו חסן נסראללה, שהיו אך לפני זמן קצר גיבורי העולם הערבי, נחשבים כיום לעושי הצרות שלו, ואולי לעושי הצרות של העולם בכלל, לנוכח התמיכה ובעיקר הסיוע שהגישו לסורים במאבקם במורדים. גם החמאס החוגג את "ניצחונו" במבצע "עמוד ענן" נאלץ לברוח מדמשק, מעוזו המדיני והלוגיסטי בשני העשורים האחרונים, וספג מכה צבאית קשה וכואבת מישראל ומכה מדינית (מניעת טרור, מניעת התחמשות ומניעת הברחות) ממצרים.

ומצרים זו, שם קינן החשש ממינוף ההפגנות למשטר דתי "טאליבאני", מצטיירת יותר ויותר כבעלת מסה, גם אם לא קריטית, של תושבים המבינים משהו בדמוקרטיה. קיימת במצרים אוכלוסייה היודעת להציב גבולות בפני שאיפותיו האיסלאמיסטיות של מוחמד מורסי, והסיכוי שיתפתח שם משטר דתי לא קיצוני ואולי אף חילוני, גדול מהסיכון שתיכון במצרים דיקטטורה איסלאמית. משטר כזה, שיכבד את הסכם השלום עם ישראל ויגביל את החמאס בשל אינטרס ביטחוני, יהיה לא פחות חיובי ממשטרו של חוסני מובארק. גם כישלון של מורסי בפיוס בין אש"ף לחמאס, לא יתקבל בישראל בזעם.

בחינת אירועי השנתיים האחרונות מצביעה על כך שתושביהם של שלושה סוגי משטרים ערביים טרם נסחפו אל תוך קלחת "האביב הערבי": הראשון – ממלכות ואמירויות ערביות. ההערכה היא שלסעודיה, מרוקו, קטאר ואחרות יש את האמצעי האולטימטיבי להרגיע ולהשתיק אוכלוסייה תוססת, ואף למנוע ממנה לצאת לרחובות – כסף. לא במקרה, במהלך "ההתעוררות" הערבית האחרונה, ידעו המשטרים הללו למצוא את הזמן המתאים כדי להעניק לתושביהם מענקים נדיבים בתחומי החינוך, הבריאות והרווחה.

בסעודיה למשל הוצאו מקופת הממלכה כ"מתקפת נגד", 135 מיליארדי דולרים בעבור דיור בר השגה, חינוך חינם ומשכורת 13 ו- 14 לתושבים. כספים אלה, ורפורמות רבות תהודה, מנעו את ההתפרצות. יוצאת מן הכלל היא ממלכת ירדן דלת המשאבים, המצליחה לשרוד בזכות המענק האמריקאי השנתי (מיליארד דולר) ועזרה נוספת מסעודיה. התסיסה הפלסטינית בתוכה, הדומיננטיות של התנועה איסלאמית ומדיניות ההבלגה של המלך עבדאללה הותירו לעת עתה את שלטון על כנו. השאלה היא, עד מתי יורה המלך לחייליו לנצור את נשקם לנוכח ההתגרויות הגוברות.

הסוג השני של משטרים שלא השתתפו ב"אביב", הוא מדינות שכבר חוו מלחמות אזרחים, ואין להם כל כוונה לשוב אל זירה עקובת דם זו. על אדמות לבנון, עיראק ואלג'יריה הוקז דם רב במאה הקודמת ובנוכחית. הלקחים שם הופקו ככל הנראה ובמרכזם – אין כל תועלת בעימות אלים ואולי עדיף לפנות לפתרון של שלום.

הסוג השלישי מגולם ברשות הפלסטינית, שזכתה באחרונה למעמד של מדינה לא חברה באו"ם. הגוף המפוצל הזה, בין הגדה המערבית לרצועת עזה, מכיל "ציבור שבוי" שלא יעז לפעול נגד החמאס בעזה, וגם לא יתקומם נגד אבו מאזן בגדה, כי אז עלולה להתפרש ההתקוממות הזאת כאינתיפאדה שלישית שלא נגד הגורם הנכון, ישראל.

אביב ערבי? זה נראה יותר כאביב ישראלי.

ד"ר משה אלעד (אל"מ מיל') הוא מרצה במכללה האקדמית גליל מערבי
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו