בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מדעי היהדות מתים בארץ ישראל

71תגובות

מה מחמם יותר את הלב בעיצומו של החורף המקפיא של שיקגו, מהרצאה על המשורר היידי אברהם סוצקבר, ועוד יותר מזה: על ההלחנה של אחד משירי הגטו שלו, "תחת שמים זרועי כוכבים לבנים", כשהמרצה היא מוסיקולוגית שטרחה לחקור לא רק לחן אחד של השיר אלא כמה לחנים שלו.

כן כן, לא היתה זו הזיה, במו עיני ראיתי ובמו אוזני שמעתי את הדברים, כאשר המומחים למדעי היהדות בארצות הברית נאספו לכינוס השנתי של האגודה האמריקאית ללימודי היהדות שנערך הפעם בשיקגו. אגודה זו הוקמה ב-1969, ומאז גדלה והסתעפה עד מאוד, כשגידולה משקף היטב את התרחבותם והתמקצעותם של מקצועות היהדות באוניברסיטאות בארצות הברית.

מדובר בתופעה חדשה יחסית: ראשיתה בשנים הראשונות שלאחר מלחמת העולם השנייה, אז חלה הפשרה ביחס של מוסדות המחקר באמריקה ליהודים וליהדות, והיא צברה תאוצה בשנים שלאחר מלחמת ששת הימים, שחיזקה בצורה משמעותית את בסיס הזהות של יהודי אמריקה. קתדרות, תוכניות ושיעורים במקצועות היהדות ולימודי הלשון העברית צצו כפטריות אחר הגשם, עד שהיו לגורם מורגש ומוערך במערך האקדמי של ארצות הברית. אוניברסיטאות גדולות וקטנות, במרכז ובפריפריה, מתנאות כיום בחוקרים, במחקרים ובהוראה בנושאי היהדות.

כמו כנסים שקדמו לו, גם הכינוס בשיקגו היה מפגן מרשים של עוצמה: 500 מורים וחוקרים, מאות הרצאות המכסות כמעט את כל התחומים של חקר היהדות, השתתפות פעילה לא רק של חוקרים ותיקים אלא גם של בני הדור הצעיר, תצוגה מרשימה של המו"לים הגדולים, המוציאים בכל שנה עשרות ספרים בתחום היהדות, סדנאות וקבוצות דיון על המשך הדרך, ומעל לכל - תחושה עמוקה של סולידריות ודבקות במטרה, המלווה, די בצדק, בטפיחה עצמית על השכם.

אלא שלסיפור האידילי הזה יש סיפור שכנגד - סיפורם של מדעי היהדות בארץ. אחד ממכוני המחקר הראשונים שנוסדו באוניברסיטה העברית מיד עם הקמתה ב 1925, היה המכון למדעי היהדות - אות וסימן לחשיבות הרבה שייחסו האבות המייסדים לתחום זה. בהמשך הדרך הקפידה כל אוניברסיטה חדשה במדינת ישראל לייחד מקום נכבד במערך המחקר וההוראה למקצועות היהדות, כאילו היה הדבר בגדר המובן מאליו.

ההישגים היו עצומים. חקר היהדות באוניברסיטאות ישראל הגיע לשיאים ורשם פריצות דרך כמעט בכל התחומים - תנ"ך, תלמוד, חקר ההלכה, השירה והפילוסופיה של ימי הביניים, היסטוריה יהודית, ספרות עברית. מלומדים בעלי שם עולמי איכלסו את המוסדות האקדמיים, כשהם ופירות עבודתם תורמים לא מעט למוניטין של מוסדות אלה בנוף האקדמי הבינלאומי. ישראל היתה המרכז, ישראל היתה האבן הראשה.

האם כך הם פני הדברים גם היום? ודאי שלא. העשייה אמנם נמשכת, ועדיין יש לא מעט הישגים ראויים לציון, אך הכתובת רשומה על הקיר: מחלקות נסגרות או מצטמקות, תקני הוראה לא מתמלאים, מוחות טובים נפוצים לכל עבר, תקציבי המחקר אינם מספיקים, הספריות מידלדלות, הארכיונים סובלים מיחס מזלזל ומהזנחה, ישנו חסר משווע בכתבי עת ובהוצאות ספרים תומכות, אוכלוסיית הסטודנטים מתמעטת, מערך התמיכות והמלגות לתלמידים מתקדמים אינו עונה על הצרכים, ומעל לכל - לימודי היהדות חדלו מזמן להיות ספינת הדגל של אוניברסיטאות ישראל ומקור הגאווה שלהן.

התשובה לשאלה אם איבדנו את הבכורה לאמריקה איננה פשוטה כלל וכלל, ולא עלי להשיב עליה. אולם גם אם לא איבדנו את הבכורה, הרי שהאיום נראה בעין. ואף שעיננו אינה צרה בהישגיהם של אחינו בארצות הברית - אדרבה, יפרחו מאה פרחים - כלל לא מתקבל על הדעת כי הזיכיון לשמש גורם מוביל בתחום חקר היהדות יילקח באחת מידיה של מדינת ישראל ויימסר לידי מי שחיים ופועלים מחוץ לגבולותיה.

יוצא מזה כי הבעיה הנדונה איננה עניין "אקדמי" בלבד. זוהי שאלה פוליטית הרת השלכות, והיא נוגעת לעצם מעמדה של מדינת ישראל אל מול התפוצה בכלל ואל מול יהודי אמריקה בפרט. ות"ת, מל"ג וראשי האוניברסיטאות חייבים כמובן לעשות את שלהם, אך את הכדור יש לגלגל לפתחה של הממשלה - של ראש הממשלה ושל שר החינוך - הנתבעים למהר ולעשות מאמץ עילאי כדי לעצור את הסחף, עוד בטרם נאחר את השעה.

פרופ' לאור מלמד ספרות עברית באוניברסיטת תל אביב, ומופקד על הקתדרה לתרבות ישראל ע"ש שרייבר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו