בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יש מה לעשות

2תגובות

סיפורנו הוא סיפור הצלחה של ההתמודדות עם לקות למידה - פרויקט ארוך טווח, אישי, משפחתי ומערכתי. אנחנו, בת (מיכל) ואם (דורית), מתארות את מסענו, ילדה שאובחנה עם לקות למידה ואמה. הדרך הארוכה בה פסענו יחד דרשה עבודה קשה, ביטחון ביכולת להצליח תוך השלמה עם הקיים, שותפים ואופטימיות. היו בה עליות ומורדות, אבני נגף ומפגש עם מגוון רגשות - מכאב, עצב ותסכול, ועד שמחה, גאווה וסיפוק. להערכתנו, ניתן ללמוד מסיפור זה על ההכרחי, הקיים והחסר, וכיצד להשלימם.

לקות למידה היא שם כולל למגוון קשיים ברמות שונות. התחום מוגדר מחדש בימים אלה ודורש דרכי סיוע רבות. על פי סקר של עמותת ניצן, בישראל רק 7% מהורים לילדים לקויי למידה סבורים שמערכת החינוך ערוכה לסייע לילדיהם, למרות הרצון הטוב שרובם (63%) חושבים שקיים בבית הספר.

המפגש הראשון שלנו עם לקות הלמידה נוצר מאי ודאות, חריקה בלתי מוסברת בתהליך הלמידה, שלא התיישבה עם התבונה והיכולות המוכרות לנו. בראשית היה זה הקושי לרכוש את הקריאה, הכתיבה והחשבון, שלא הטרידו מערכת בית ספרית סובלנית. אלא שהפער גדל, הקושי נותר, ההורים דאגו והאבחון אישר שלא דובר רק בקצב אישי שונה אלא בלקות מוגדרת וברורה.

כאן החל המסע. לבית הספר היו מענים מעטים ומוגבלים. אז התגבשה החלטתנו כהורים, שההתמודדות עם הלקות היא בעדיפות ראשונה. היו לכך השלכות כלכליות (מימון של מומחית לאורך שנים), השלכות ארגוניות (סדר יום והסעות) ועל חלוקת התפקידים. וגם פן רגשי חשוב - קבלה מוחלטת ושימור של האיזון הרגשי והדימוי העצמי החיובי של הילדה בת השבע, שלפתע חשה שונה מאחיה שלא נזקקו לסיוע ומחברותיה שקראו וכתבו ללא קושי, והיו פנויות לבלות אחרי הלימודים. גם ברגעי כעס ומריבות אחים, מעולם לא נאמרה מלה פוגעת שנוגעת לקושי הזה. לקות למידה דינה כדין צבע העיניים - לטוב ולרע זו תכונה שחיים אתה.

הראשונה להתמודד עם הקשיים והתסכולים היתה הילדה עצמה, אך גם ההורים התמודדו ואפילו האחים. כל שנה יצרה דרישות חדשות - טקסטים ארוכים יותר, שיעורי בית מורכבים יותר, לימוד שפה זרה, ואצלנו גם מעבר ללימודי תיכון בארצות הברית (ואילו ציפיות לא ריאליות היו לנו!). בכל שלב נדרשו פתרונות, משאבים ונכונות לעשות יותר: שנים של הכנה משותפת של שיעורי בית וקריאה בקול של ספרים שלמים ¬ מעניינים ומשעממים - הפכו לחלק מהפולקלור המשפחתי. גיוס לצבא, לימודים אקדמיים ופיתוח קריירה מקצועית משמעם התמודדות עצמאית של הבת הבוגרת, ויכולת להציג את המגבלות כחלק ממכלול התכונות והיכולות. שכן תמיד, לצד הלמידה, הכישורים והכישרונות, נותרים ליקויי הלמידה.

סוד ההצלחה, אנו סבורות, הוא במוטיבציה, בהתמדה, בשותפויות ובאופטימיות. ראשיתה בפרט - באמונה של הילדה ביכולת שלה, והביטחון והאמונה שההורים נוטעים בה בכוחותיה. המשכה בהחלטת ההורים להיאבק בכל מכשול וההתעקשות על מתן המענים המתאימים. לצד אלו, גיוס המרב והמיטב שיש למערכת בית הספר לתת, וסנגור על הזכויות ¬ קודם מצד ההורים ובהמשך של המתבגרת והבוגרת עצמה.

סוד ההצלחה במאמץ מתמשך, לעתים מפרך ומתסכל, בעיקר מתגמל, תוך היזון הדדי בין כל המשתתפים. על כולם להשקיע יותר: המדינה חייבת להקצות את המשאבים, בית הספר צריך לספקם מתוך רצון, אמונה ואכפתיות, על המורה לעמוד לצד הילדה, הורים יוצרים מענים שיאפשרו לילדתם למצות את יכולותיה, ואחים, קרובים וחברים, תורמים בתמיכה ובקבלה. ובראש - הילדה עצמה, כוחותיה, יכולותיה, ונכונותה שלא לוותר. זו עבודה קשה, ובמבחן התוצאה - שכרה בצדה.

הבת, מיכל אלדר-סלמה, היא יועצת תקשורת; האם, ד"ר דורית אלדר-אבידן, מרצה באוניברסיטת תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו