העבודה חוזרת לשורשים

עודה בשאראת
עודה בשאראת
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עודה בשאראת
עודה בשאראת

שלי יחימוביץ' לא הפכה את עורה, וגם לא מפלגת העבודה. זה נראה כך רק למי שרוצה לחיות באשליות. מה הזעקה על כך שיחימוביץ' משנה כאילו את הדרך של המפלגה? איזו דרך השתנתה? יחימוביץ' דווקא חוזרת אל השורשים. הזקנים הערבים, אם יישאלו, יכולים לתאר את דרכה של המפלגה בגלגוליה השונים, מאז ימי הממשל הצבאי השחורים, שאפילו מנחם בגין הרוויזיוניסט היה נגדו.

על אילו מקורות נשגבים של המפלגה מדברים? על מדיניות "נוכח נפקד" המבישה, שהשאירה את הערבים חסרי כל? או על הפקעת האדמות שלא השאירה מקום לבתי קברות והובילה לשביתה כללית וליום האדמה על ששת ההרוגים בו? או, בעידן החדש, על אוקטובר השחור, שנהרגו בו 13 ערבים, אף על פי שהוריהם ואחיהם העניקו לראש הממשלה אז, אהוד ברק, 95% מקולותיהם בבחירות הישירות לראשות הממשלה?

מדור הזירה

לאיזו מורשת אמורה יחימוביץ' לחזור? לימי השב"כ העליזים, כשהממסד התערב בין איש לאשתו ובין אב לבנו, כשהרכיבו אוזניים גם לקירות? לחזור לימים שבהם תיפקד השב"כ כמחנך ראשי במערכת החינוך הערבית? השם של מפלגת העבודה חקוק באותיות שחורות בהיסטוריה של האוכלוסייה הערבית בישראל.

מתקיפים את יחימוביץ' בגלל יחסה האוהד להתנחלויות ולמתנחלים, כאילו מנהיגי העבודה בעבר שכבו מתחת לגלגלי הדחפורים כדי למנוע יישור של אדמות פלסטיניות לטובת המתנחלים. כועסים עליה על כך שהיא שואפת להיות שרה בממשלת בנימין נתניהו. אבל הרי ההיסטוריה של העבודה מאז הפסד השלטון ב-1977 היא זחילה מתמשכת למציאת מקום תחת שמש הליכוד. עד כדי כך, שב-2010 נאלץ ראש הממשלה בנימין נתניהו לגרש מהקואליציה שלו בבושת פנים שמונה חברי כנסת של העבודה. הכינוי שהודבק לעבודה, "ליכוד ב'", אינו המצאה של השנה האחרונה.

רק בתקופה אחת שינתה העבודה את דרכה, כשיצחק רבין חבר באומץ לנציגי האוכלוסייה הערבית וחולל את השינוי המשמעותי ביותר בהיסטוריה של הסכסוך, כשהכיר בהנהגה הלאומית של העם הפלסטיני. בעד מהלך זה שילם רבין בחייו. מאז, גם בעבודה חיפשו את הרוב היהודי בהכרעות חשובות. והיום, כשיחימוביץ' השואפת לכס ראש הממשלה מתעלמת ממיליון וחצי ערבים אזרחי המדינה, דרכה נגועה בלאומנות, כי זה פן שני, אך משודרג, של הממשל הצבאי. ובו בזמן, מי שמתעלמת מגורל של מיליוני ערבים תחת כיבוש - כיבוש, שהיא אולי תייצג בעתיד, אם כראש הממשלה ואם כשרה בכירה נגועה בלאומנות. הלאומנות הזאת גרועה מזאת של הימין. זאת לאומנות מוסווית ומתנשאת, וחמור מזה - צבועה בסיסמה "צדק חברתי".

אך גם הסיסמה "צדק חברתי" ריקה מתוכן. כי גם אם הסוהר יזכה לחופש, זה יהיה מגוחך, כשמסביבו המוני אסירים משוללי חופש. בינתיים על הציבור לרשום לפניו, שיחימוביץ' לא תשב בממשלה עם אביגדור ליברמן. כלומר, היא מוכנה לשבת עם זאב אלקין, דני דנון, דוד רותם ומשה פייגלין.

האשליות אינן מתקיימות אם אין מי שנושא אותן. יש להניח לאשליות להיעלם. ומי שרוצה מפלגת שלום ושוויון וצדק חברתי - עליו לחפש את מבוקשו במקום אחר. הכי רחוק מיחימוביץ'.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ