בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הרחם היהודי שלנו

131תגובות

זה כמה שבועות מעטרת מחאה חדשה את עמוד הפייסבוק שלי. הפעם אין זו מחאה כלכלית וגם לא הבלי בחירות, אלא לוחמה מסוג אחר. לוחמת חופש של קבוצת אנשים שמשיבים אש לפרסום האלים של עמותת "אפרת", המציגה את עצמה כמי שכל מטרתה לסייע לנשים צעירות שנקלעו למצב ביש עקב היריון לא מתוכנן.

כולם מכירים את הפרסומות המטעות ברדיו: "נכנסת להריון ואת זקוקה לסיוע? התקשרי לעמותת אפרת". שלטי החוצות מטעים עוד יותר. הם מציגים תצלום של בחורה צעירה וחייכנית עם קוקו בלונדיני, חילונית למהדרין, המציעה סיוע לנשים במשבר. אלה מהנשים הסבורות ששפר עליהן גורלן ויקבלו מהעמותה סיוע דיסקרטי בביצוע הפלה, מגלות צי של מתנדבות העמלות לשכנען שהפלה אינה בגדר אפשרות - היא אינה מעשה יהודי ולכן מסכנת את עצם קיומנו כאן.

באתר העמותה מופעל אוטומטית סרטון שבו נראה ד"ר אליהו שוסהיים, רופא העומד בראשה, שוטף את מוחה של בחורה צעירה במשך שלוש דקות, כשברקע נראים עשרות תצלומים של תינוקות חייכנים. לפני כמה חודשים, כחלק מקמפיין מבחיל, הופץ שוב בתיבות הדואר בבתים בתל אביב ספרון המציג את שלבי ההתפתחות של העובר מרגע היווצרותו הפלאית ועד להבשלתו - כשהוא צווח אל אמו מתוך רחמה, "אמא אל תהרגי אותי, היום גדלו לי ציפורניים ואיברים חיוניים אחרים".

חוויתי את כל זאת על בשרי לפני כמה שנים, ואני יכולה להעיד שרווקה המבקשת לבצע הפלה במדינת ישראל חווה הליך קפקאי ממש. אם את יהודייה רווקה שנכנסה להיריון לא מתוכנן ומעוניינת לבצע הפלה (ולחזור לשגרת חייך מהר ככל האפשר), את נקלעת לסבך ביורוקרטי מסחרר, ונאלצת להוכיח פעם אחר פעם שאת בהיריון לשורת אנשי מקצוע שתפקידם לאשר את ההליך.

ראשית, עלייך לבצע בדיקת אולטרסאונד לקול אנחות העונג של הטכנאית, ולקבל לידיך את התצלום הראשון של העובר שאינך רוצה בו. אז עלייך למלא עשרות טפסים ושאלונים, ולגשת לוועדה רפואית, בבית החולים הקרוב לביתך, שמחליטה על גורל הנידונות. אם אינך רואה בהיריון שום דבר קדוש, מערכת הבריאות משפשפת את עיניה כלא מאמינה. כמעט כל רופא החבר בוועדה, והם אינם מעטים, מפשפש בגופך ובנפשך בניסיון עלום לפענח כיצד רחם יהודי בריא וחזק יכול לבצע עוולה כזאת לעמו. שורת חיטוטים מכאיבים מובילים אותך במעלה שרשרת החיול המשפילה. המדינה זקוקה לרחמך, בת ישראל, ואת מרגישה זאת ביתר שאת כשאת חותרת לסרב לצו זה.

בתוך מערבולת הבדיקות והשאלות האישיות על מצב הזוגיות שלי ואיכות הקונדומים שרכשתי, זכור לי במיוחד שלב המפגש עם העובדת הסוציאלית. האשה החביבה שבחרה במקצוע הנדיב ביותר בעולם, הטיחה בי שאלות שקראה מתוך טופס רשמי. היא לא הצליחה להבין כיצד בחורה בריאה, משכילה, בת 24, לא רוצה להמשיך בהיריון. "מדוע את מעוניינת לבצע הפלה?" שאלה בפליאה. "משום שלמרות שאני מתכוונת להמשיך ולחיות עם בן זוגי בעתיד וכנראה גם להביא אתו ילדים, אני עדיין לומדת לתואר ראשון ועובדת בחצי משרה, ולכן אינני רואה דרך שבה אוכל לגדל את התינוק הזה". היא הופתעה מהכנות שלי, ושאלה מה דעתו של בן זוגי על כך. "דעתו זהה לשלי", עניתי. "אנחנו מעוניינים לחיות ביחד ללא ילדים בשלב זה של חיינו". רק שתאמין שאני שפויה, חשבתי. למרות התקווה להישמע צלולה ככל האפשר, בתוכי התחוללה סערה.

בעיני רוחי ראיתי אותי ואת בן זוגי מטפסים במעלה ארבע הקומות בבניין המטונף בשכונת פלורנטין, שם גרנו, עומדים בדירתנו הזעירה ומנסים לחשוב היכן להניח את עריסת הרך שהוכרחנו להביא אל העולם. אולי נתלה מדף גדול? תהיתי לעצמי. מה יקרה אם הוועדה הרפואית לא תאשר לי את ההפלה? העובדת הסוציאלית החזירה אותי למציאות כשדחפה לידי את האישור המבוקש. גימגמתי דברי תודה ויצאתי משם.

ומה עושות נשים שאינן מקבלות אישור להפיל? יהודיות כשרות נוספות שהרו בניגוד לרצונן סיפרו לי, באחד התורים המייגעים שבהם המתנתי, שנשים נשואות פשוט לא מקבלות אישור, ושעליהן להוכיח, לא פחות ולא יותר, אי שפיות או אי כשירות גופנית משמעותית כדי לקבל אישור לבצע הפלה.

באיזו זכות אותן ועדות ועמותות קובעות אם אני יכולה או איני יכולה להיות אם? איך ייתכן שאדם אחר מלבדי יחליט בעניין כזה? לא ייתכן שמדינת ישראל תחדור כך לנפשותינו ורחמינו. לפני שנתיים, כשהונפו בהפגנות הימין הגזעניות בבת ים שלטים בנוסח "הרחם היהודי שייך לעם היהודי", שתקנו. עכשיו, בואו נצרח לשמים, נצא לרחובות ונשחית את המודעות מוליכות השולל והמשפילות, נתנגד בקול רם לוועדות ההשפלה הרפואיות ונקבע בעצמנו את גורלנו. אנחנו שוות לא רק כשאנחנו הרות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו