בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בלי אזרחות אין נאמנות

34תגובות

"ידיעות אחרונות" כבר אינו "העיתון של המדינה", אבל השבוע הוא היטיב לשקף את הנעשה בה. זה קרה כשבעמוד הראשון שלו הופיעה הכותרת "אלו הפתקים שתראו בקלפי". היו שם דוגמאות לפתקים של מפלגות מהימין והמרכז והשמאל, דתיות וחילוניות, ותיקות וחדשות. רק פתקים מסוג אחד לא נכללו: כאלו של מפלגות ערביות. לא בל"ד, לא רע"מ ולא דע"ם. אפילו לא חד"ש, שמייצגת שיתוף פעולה ערבי-יהודי ומקדמת דו-קיום. התעלמות מוחלטת. דויד גרוסמן תיעד בעבר את מצבם של ערביי ישראל, בספרו המרתק "נוכחים נפקדים". אבל זה היה באלף הקודם. לקראת בחירות 2013 ההגדרה הנכונה היא "שקופים רדופים". ההדרה של הערבים מהשיח הפוליטי בישראל היא עובדה קיימת.

העדויות מצטברות בקצב מסחרר. עד לאחרונה התעלמו סקרי דעת קהל רבים מהצורך הבסיסי לדגום ולראיין את האוכלוסייה הערבית (בהזדמנות אחת מצערת זה קרה אפילו בסקר שהתפרסם ב"הארץ"). בתחזיות רבות מסתפקים בהקצאת מנדטים למצבור עלום המכונה "מפלגות ערביות", אף על פי שבפועל לא מדובר בגוש עשוי מקשה אחת מבחינה אידיאולוגית, אלא ההפך הגמור. בפריימריס במפלגת העבודה בעידן יחימוביץ' היתה התעלמות רועמת מן הערבים כקהל יעד וצמצום ניכר של מספר הקלפיות שהוצבו ביישובים ערביים, שהובילה לאחוז הצבעה נמוך מאי פעם. פסילתה הנקמנית והאישית של חברת הכנסת חנין זועבי אושרה ברוב גדול בוועדת הבחירות, והתקבלה בשביעות רצון או באדישות בציבור הרחב. ערביי ישראל מבינים היטב את המסר. לפי סקרים, רק מחציתם מתכוונים להצביע בבחירות הקרובות.

שיתוף הפעולה של גוש המרכז-שמאל עם דחיקת הערבים הוא מדהים לא רק ערכית אלא גם מעשית; זה דומה לתרחיש שבו המפלגה הדמוקרטית בארצות הברית היתה מוותרת על קולות השחורים ועל נבחריהם. הרי לגוש המרכז-השמאל אין סיכוי לחזור לשלטון בישראל ללא השתתפות מסיבית של הציבור הערבי. אפילו אם הערבים רק ייֵשרו קו עם שיעור ההצבעה בבחירות בקרב כלל האוכלוסייה, בן רגע יהיה למחנה המובס הזה גוש חוסם מול הגוש הלאומני-הדתי בראשות נתניהו. אלא שיחימוביץ', לבני ולפיד, המשותקים מאימת הבוחר היהודי ושבויים בפוליטיקה ישנה ובאתנוצנטריות מסורתית, נרתעים מברית אינטרסים כזאת.

ניתן לחלוק על הלאומנות הערבית של בל"ד או להסתייג מהפונדמנטליזם המוסלמי של רע"מ, אבל מחובתה של הדמוקרטיה הישראלית לאפשר ייצוג פוליטי יחסי והולם, בגבולות החוק, לכלל אזרחיה. בממשלת רבין השנייה, רק לפני 20 שנה, עוד תיפקדו ח"כים ערבים כחלק מהגוש הקואליציוני. אהוד ברק נבחר לראשות הממשלה ב- 1999 בזכות הצבעה מסיבית של הבוחרים הערבים. ציוני דרך כאלה מצטיירים היום כהיסטוריה רחוקה. לקראת הבחירות הקודמות כבר רכב אביגדור ליברמן על גבם של ערביי ישראל עם סיסמת השיסוי הפרובוקטיבית "בלי נאמנות אין אזרחות" (שהגה עבורו בציניות חסרת אחריות הפרסומאי רפי ברזילי, בעבר הלא רחוק ממייסדי דור שלום). כרגיל אצל ליברמן, היו אלה מלים ריקות שלא גובו בעשייה פרלמנטרית. אבל, למעשה, ניתן להשתמש בסיסמה שלו במהופך: בלי אזרחות אין נאמנות. ייצוג פוליטי והשתלבות פוליטית הם תנאי בסיסי לאזרחות אמת.

ראוי לציין כאן את הנתק בין הפוליטיקה למציאות היום-יום. שאלת מעמדם ושילובם של הערבים בישראל אמנם מורכבת ורחוקה מפתרון, אבל במגוון תחומים היו בשנים האחרונות פריצות דרך קטנות. סדרה כמו "עבודה ערבית" שודרה בהצלחה בפריים-טיים, ומתמודדים ערבים מתקבלים לתחרויות ריאליטי. כדורגלנים ערבים מככבים בכל קבוצות ליגת העל, למעט בית"ר ירושלים הגזענית בהגדרה. האוניברסיטאות והמכללות גדושות בסטודנטים ערבים (אם כי לא באנשי סגל ערבים). על תחומי ההסעדה והקמעונות מיותר בכלל לדבר. בכל העולמות הללו, ערכים מעשיים - כסף, כישרון, איכות, כמות - גוברים על ניכור אידיאולוגי ולאומי; בפוליטיקה שולט עדיין האנכרוניזם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו