מדינה על סף קריסה

קרלו שטרנגר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
קרלו שטרנגר

המאפיין הבולט ביותר של מערכת הבחירות הנוכחית הוא שמרצ היא המפלגה היהודית היחידה שמעזה להגדיר עצמה כמפלגת שמאל, בעוד יו"ר מפלגת העבודה שלי יחימוביץ' עושה ככל יכולתה כדי להוכיח שמפלגת העבודה אינה מפלגת שמאל. האיזון במערכת הפוליטית בישראל התערער לגמרי: הימין חזק מאוד, המרכז מצומק ואילו השמאל כמעט נעלם. אילו היה מדובר במבנה פיסי, היה זה מבנה בלתי יציב הנמצא בסכנת התמוטטות.

האם הדמוקרטיה בישראל עלולה לקרוס ולהתחלף במשטר ימני קיצוני? ליברלים רבים בישראל חוששים מאפשרות כזאת. החשש מובע בשיחות פרטיות או במאמרים ב"הארץ" המבטאים חרדה מהאיום הנשקף לדמוקרטיה בישראל. מן הראוי לבחון את העניין בקור רוח.

מדור הזירה

מחקרים פסיכולוגיים שנערכו מאז שנהגתה תיאוריית הדיסוננס הקוגניטיבי בשנות ה-50, הוכיחו שבני אדם אינם יכולים לשאת קונפליקטים פנימיים לאורך זמן. מי שמחזיק בשתי אמונות סותרות ייאלץ לוותר על אחת מהן בסופו של דבר, משום שהדיסוננס הקוגניטיבי שיחווה יהיה בלתי נסבל. הישראלים חיים בתחושת דיסוננס פנימי עמוק משום שרובם סבורים שישראל צריכה להיות מדינה דמוקרטית ויהודית, וגם שאין בנמצא פתרון לסכסוך הישראלי-הפלסטיני שאינו כרוך בסיכונים לביטחון ישראל.

השמאל בישראל נוהג להציג את הקונפליקט הזה באופן ישיר ובוטה: אם ישראל תמשיך להחזיק בגדה המערבית היא תחדל להיות דמוקרטית או תחדל להיות יהודית, ולכן, למען העתיד, יש ליטול סיכון ביטחוני מסוים. מערכת הבחירות הנוכחית מוכיחה שהישראלים אינם מסוגלים עוד לשמוע דברים אלה. לפיכך, נהפכה המלה "שמאל" למלת גנאי בעיני רוב הישראלים, ואף לא אחת מהמפלגות במחנה המכנה את עצמו "מרכז" אינה חפצה להיתפש כמפלגת שמאל.

כיצד מיישבים רוב הישראלים את הדיסוננס המובנה בין הרעיון של ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית לבין המשך השליטה בגדה המערבית? ממחקר שנערך השנה במכון הישראלי לדמוקרטיה מצטיירת תמונה לא מפתיעה, ולפיה הישראלים מוכנים לפגוע בדמוקרטיה כאשר מדובר בערבים או בביקורת על ישראל מצד מחנה השמאל. זו דרכם ליישב את הדיסוננס הקוגניטיבי. ניסיונות הליכוד וישראל ביתנו להגביל את חופש הביטוי משקפים זאת: ישראלים רבים פשוט רוצים שהשמאל יסתום את הפה. הם אינם מעוניינים להתמודד עם קונפליקט שאותו אינם מסוגלים לפתור.

המצב הזה מסוכן מאוד לדמוקרטיה בישראל. לעתים קרובות יישוב של דיסוננס קוגניטיבי מוביל לדפוסי מחשבה רגרסיביים: הכמיהה למצוא פתרונות פשוטים לבעיות מורכבות יכולה להוביל לכמיהה למנהיג חזק שיפתור את כל הבעיות. דפוסי מחשבה כאלה נוטים לבוא בשילוב עם תפישה של שחור ולבן, ואידיאולוגיה שמאדירה את האומה ואת הקשר לאדמה. זה קרה באירופה כמה פעמים במאה ה-20: באיטליה, גרמניה, ספרד, פורטוגל ויוון שלטו משטרים לא דמוקרטיים בתקופות שבהן לא עלה בידי מדינות אלה ליישב קונפליקטים פנימיים וחיצוניים.

האם גם בישראל יונהג משטר כזה? למשל אם יגבר הלחץ מבחוץ או אם תחול הידרדרות במצב הביטחוני, הכמיהה לפתרונות פשוטים עלולה להוביל לחקיקה שתגביל את חופש הביטוי ואת החופש האקדמי ותאסור השמעת ביקורת שתיחשב "מזיקה למדינה" או כזאת המבטאת "חוסר נאמנות לישראל כמדינה יהודית". בארבע השנים האחרונות נעשו ניסיונות להנהיג הגבלות כאלה, ובנסיבות מסוימות מאמצים אלה יכולים להצליח, לפחות לזמן מה.

אני אופטימי באשר לטווח הרחוק, וזאת מסיבה פשוטה: לכוחות האנטי-ליברליים בישראל אין מכנה משותף, מלבד הדמוניזציה של השמאל והשנאה לערבים. האג'נדה של אביגדור ליברמן היא חילונית בעוד החרדים וחלקים במחנה הדתי-הלאומי שואפים לכונן משטר תיאוקרטי. הם לא יוכלו להסכים על סדר יום משותף או להתאחד סביב מנהיג משותף. זאת ועוד, הקבוצות הדתיות השונות יגלו שאינן מסוגלות להסכים על אופי המשטר הדתי שברצונן להנהיג.

למרבה הפרדוקס, הכוחות האנטי-ליברליים יגלו שהם יכולים לחיות רק בדמוקרטיה ליברלית. ככלות הכל, הדמוקרטיה הליברלית נהגתה בדיוק כדי לאפשר לאוכלוסיות בעלות אמונות שונות לחיות ביחד תחת משטר אחד, בלא שייאלצו לנהל מלחמה מתמדת. או אז יגלו הכוחות האנטי-ליברליים שהם אינם יכולים להסתדר בלא דמוקרטיה ליברלית.

השאלה היא כמה זמן יארך התהליך הזה והבעיה הגדולה היא שהוא עלול להימשך זמן ארוך מדי - כלומר, הוא יבשיל כאשר כבר לא יהיה אפשר להבטיח את קיומה של ישראל כמדינה יהודית. כאשר הישראלים יבינו שדמוקרטיה ליברלית היא המשטר היחיד שהוא בר-קיימא ושאין לנו ברירה אלא ליטול סיכונים מסוימים כדי לקיימו, פתרון שתי המדינות כבר יהיה בלתי ישים. יהודים רבים מדי יחיו מעבר לקו הירוק והפלסטינים יתבעו זכויות פוליטיות מלאות במדינה אחת שממערב לירדן. במהלך אירוני של ההיסטוריה, דווקא הטקטיקה של הימין תוביל לחיסול הצביון היהודי של המדינה, שעליו היא מתיימרת להגן.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ