בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האם היית שוכב עם ערבי?

86תגובות

השאלה ?Would You Have Sex with an Arab היא שם של סרט תיעודי איטלקי-בלגי-צרפתי, שיצא השנה לאקרנים. ראיתי אותו בברלין באחרונה. הסרט עוסק בתרבות שלנו, הישראלית. השאלה מופנית לישראלים, והיא השלד של הסרט וגם אבניו. היא נשאלת באנגלית ומוכרחה להישאל בשפה זו, כנציגה של זרות אוניוורסלית. הבמאית האורחת הצרפתייה, יולאנד זאוברמן, פונה אלינו מבחוץ בשאלה זו, המערערת כל כך, יוצרת ניכור חזק כל כך להתנהלות הגזענית הבוטחת, המובנת מאליה, במחוזותינו. אין לסרט גיבור, אלא רק ישראלים, הנשאלים את אותה שאלה ונעשים על ידה תוהים ומבולבלים, וגם כמה פלסטינים, המספרים על חוויותיהם האינטימיות עם יהודים.

יותר משהסרט הוא על אהבה, והוא גם כזה - יש בו מעטים שכן גישרו על הפער, התאחדו, החליפו מלים של תשוקה בין יהודים לערבים - הסרט הוא סרט על בת-לווייתה של האהבה, העצבות. אחד המרואיינים הפלסטינים, המדבר על הדחייה המוחלטת של האוכלוסייה היהודית את הערבית (נקודת ההתייחסות היא כמובן האוכלוסיות החילוניות יחסית בשני הצדדים), מסכם לעצמו את המציאות כשהוא מביט מהורהר במצלמה ואומר, שזה פשוט מקום עצוב. לא נותר אלא לחשוב רגע באמת, איך זה לחיות בישראל כבן מיעוט.

אין בסרט ולו זוג אחד של ערבי ויהודייה או יהודי וערבייה היום, כרגע, כאהבה שהיא גם זוגיות מתמשכת. אם יש מעט נקודות מגע, בין בלילות חטופים או בניסיונות לקשרים ארוכים, הן קיימות רק בעבר.

האוהב הגדול היחידי שהסרט מביא הוא זה, שהערביוּת והיהודיוּת קיימות בו בלאו הכי ביחד. פתאום הסרט נזכר בו, מעלה את דמותו שוב על האקרנים - את אותו אחד שהיה שחקן תיאטרון וקולנוע ותיק ומנוסה, ובקיום שלו היווה גם בתוכנו וגם בתוכם את אפשרות ההכלה שלנו ושלהם. הסרט מעלה אותו בעצם כזיכרון נשכח, כגעגוע בלתי אפשרי, כאהבה הקשורה בעבר נעלם, שאי אפשר לראות אותו מתממש לעולם בהווה ובעתיד: גו'ליאנו מר חמיס, היהודי-הערבי היפה של ישראל-פלסטין.

השאלה שהסרט שואל היא השאלה הפוליטית ביותר שיש; היא מחדדת את הפוליטיקה כשיח שהוא קודם כל של תשוקה ומיניות. ייתכן שאיש אינו שואל את עצמו או את חברו על העדפותיו האתניות, אם יש כאלה בכלל, במיטה. אדם אינו שואל ואינו נשאל האם, כשהיה מזדמן לו לאהוב, היה בוחר באהבה, או לא. בדרך כלל, אדם פשוט פוגש מישהו ואוהב אותו, או פוגש אותו ולא אוהב.

ייתכן שהסרט, אף על פי שהוא מביא בעיקר תשובות שליליות, עגמומיות, של רתיעה והסתייגות, אינו חופף למציאות, שבה כשאנשים נפגשים הסיטואציה יכולה להביא אתה תגובות מפתיעות. ובכל זאת, לאתניות יש משקל עצום בדמיון התשוקה שלנו, גם אם אין הוא חופף לגמרי את ההתנהלות שלנו.

השאלה היא שאלה פוליטית, ומי שרוצה לקרוא את הסרט נכון צריך לשאול לצדה, בכל פעם שהיא נשאלת, עוד שאלה, המתפקדת כסב-טקסט אפשרי שלה: האם היית רוצה ראש ממשלה ערבי לישראל? גם כאן האנגלית, או כל שפה אחרת שיש בה מבנה דקדוקי המשמש להבעת משאלה, מתאימה יותר מהעברית להוראת מצבים היפותטיים, ובכך להוראת התקווה עצמה: ?Would you have an Arab as a prime-minister

אני מציע לכל אחד מאתנו לשאול את השאלה הזאת דווקא את החברים הקרובים לו ביותר. יש להניח כי למרבה ההפתעה תתגלה הסתייגות די ברורה מעצם האפשרות הזאת דווקא אצל מצביעי מפלגת העבודה ומרצ מסורתיים. החתך הזה, של הציונות הליברלית הנאורה של תל אביב, חסר דווקא בסרט. הוא כן נוגע, לעומת זאת, באחת התופעות המופלאות בעיר הלבנה - מסיבות הארגון הפלסטיני-קווירי "אל כאוס", המתקיימות בתל אביב אחת לחודש. אך דווקא שם לא הצליחה הבמאית למצוא הומואים יהודים הפוקדים את המקום בקביעות ומנהלים לא רק סקס אלא גם יחסי אהבה עם ערבים. היא גם החמיצה ליין מסיבות להטב"י מופלא אחר, "אריסה", של ההומואים המזרחים, המתקיים לרוב באותו מועדון אחת לחודש. שם היה בוודאי לשאלה שלה תוקף חזק אחר.

לעומת זאת, הבמאית מלווה את אחד הבחורים הפעילים ב"אל-כאוס", ערבי-יפואי, שהוא גם מלכת דראג העונה לשם "מלכת פלסטין". באחת הסצנות המרגשות בתולדות הקולנוע התיעודי בישראל רואים אותה לבושה בשמלה אדומה ענקית, שובל ענקי של תשוקה, אך אולי גם סמל לדם, צועדת בשדרות רוטשילד. שם, במקום שבו יוסדה ישראל, הולכת בגאון מלכת פלסטין.

ככה זה באהבה, כל המושגים הלאומיים של נוזלים, דם, טריטוריה ושפה נהפכים לנעים, לניידים.

הכותב הוא דוקטורנט לספרות יהודית השוואתית בפורום אירופה באוניברסיטה העברית
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו