בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לברך על חנין זועבי ומיכאל בן ארי

27תגובות

אנחת רווחה נפלטה מפי כשהתבשרתי הבוקר שבית המשפט העליון אישר את מועמדותה של חנין זועבי לכנסת. גם על התמודדותו של מיכאל בן ארי הכהניסט אני נאנחת ומברכת בחירוק שיניים, ולא משום שאני מסכימה עם דעותיו. ולמען האמת, גם עם דעותיה של זועבי אני לא מסכימה, ובכל זאת, כמאמר הקלישאה, אלחם על זכותם להביע אותן. למה? כי חופש הביטוי, שוויון הזכויות וזכויות האזרח אינם מתנות שאנחנו נותנים לאהובינו, לאלה ששרים ביחד אתנו את אותם תווים באותה מקהלה, אלא עלינו להילחם כדי שדווקא מי שמשמיע דעות מנוגדות לאלה שלנו יוכל לעשות זאת ללא הפרעה.

יש לזה שתי סיבות עיקריות: הראשונה היא שתיאבונו של מי ששואף לסתום את פיותיהם של האנשים מסביבו לעולם אינו יודע שובע. זה מתחיל בעומק הפריפריה, הרחק ממעמקי הקונסנזוס שבו שטים כולנו. אז נדמה לנו, שאלה שסותמים את פיותיהם הם כל מיני ערבים, ימנים סהרוריים, מתנגדי המדינה היהודית, מקימי מדינת יהודה, מתנגדי הצביון היהודי של המדינה, אלה שקוראים למדינת כל אזרחיה וכו'. אם חלילה יינתן לאותם משתיקים מבוקשם, יוכלו לתבוע הצהרות נאמנות, שירה משותפת של ההימנון כל בוקר, תקצוב מוסדות חינוך על פי שיעור המתגייסים מתוכם ושאר הצעות מבית מדרשם של ח"כי הליכוד ביתנו שמתחרים ביניהם מי יסתום את הפה ליותר אנשים ביעילות רבה יותר, או לפחות יגרום לאחידות השורות. ואחר כך? אחר כך כבר יהיה מלשינון, שבו יוכלו האזרחים להלשין על התבטאויותיהם של השכנים שלהם, עמיתיהם לעבודה ועוד מפגעים.

מי שתומך בהשתקתם של אחרים, לא חשוב איזה, לא מבין כמה הפריפריה בעצם קרובה אליו, וכמה הוא עלול להיות מחר-מחרתיים שכן של שכן שילשין עליו כי נדמה היה לו שהוא אמר משהו שאינו עולה בקנה אחד עם מדיניות הממשלה, או סתם מפני שהוא מעצבן אותו, דורך לו על הדשא ומנגן בחצוצרה. ולכן, כשאנחנו שומרים על הפריפריה של החברה הישראלית ועל זכותה להביע את דעתה, כדאי לנו לעשות זאת מטעמים אנוכיים לחלוטין. כמו בגיאוגרפיה של מדינת ישראל, שבה הפריפריה קרובה מאוד למרכז, כך גם בחברה הישראלית. מי שנראה לנו רחוק מאוד אתמול, בעצם קרוב אלינו, ומה שיותר גרוע, גם גורלו סמוך לגורלנו.

עוד כתבות בנושא

הסיבה השנייה שבגללה כדאי לשמור על חופש הביטוי בארץ היא, שההתבטאות עצמה היא סוג של מעשה. אולי כאן המקום להזכיר לכל מי ששכח, שיגאל עמיר לא היה חבר כנסת, לא השמיע את קולו בתקשורת ובקושי חבריו ידעו על תוכניותיו. גם המחבלים שחטפו את המטוסים והתנגשו אתם במגדלי התאומים פעלו מחוץ לזירות הציבוריות ולאמצעי התקשורת, ונדמה לי שזה מאפיין את רוב תאי הטרור המתנגדים לדמוקרטיה. מי שמדבר, רואה בדרך כלל בדיבור, בהגשת הצעות חוק - ויהיו אלה ההצעות הנתעבות ביותר - ובוויכוח הציבורי מהות מעשית בפני עצמה, וכל זמן שאפילו מתנגדיה של הדמוקרטיה מצהירים על כוונותיהם בקול גדול ובגלוי, מצבנו, כשוחריה, טוב יותר ממצבנו כאשר נוריד אותם למחתרת, ניטול מהם את היכולת להתבטא בכלים לגיטימיים ונדחק אותם להשתמש בכלים חשאיים והרי אסון. ומשום כך נשמעים דבריו של חבר הכנסת יריב לוין, על פיהם זועבי תתפוצץ בכנסת, אוויליים שבעתיים, ורק זאת ניתן להוסיף להם: הטרור הוא נחלתם של מי שאין בידם את זכות הדיבור, ואני אישית - עם כל הסתייגותי מזועבי - ערבה לכך, שלא היא ולא אף אחד מטעמה לא יתפוצץ, לא בכנסת ולא בשום מקום אחר.

ומשהו אופטימי לסיום: לפעמים אוהבים להשוות את המצב בישראל ובארצות אחרות שבהן נראה שהדמוקרטיה הולכת ונשמטת מבין הידיים, למציאות שמתאר ג'ורג' אורוול ב-"1984", אבל האמת היא שאלה השוואות מופרכות. מה שאורוול לא לקח בחשבון כשכתב את הספר המופלא הזה, אבל בדיקטטורות חשוכות יודעים אותו היטב, הוא שבעולם שבו האינטרנט הוא האימפריה הגדולה ביותר, לא תיתכן דיקטטורה אמיתית.

משום כך חוסמת צפון קוריאה את רשת האינטרנט שלה, וכך עושות גם דיקטטורות אחרות. מי שהדמוקרטיה, חופש הביטוי וזכויות האזרח יקרים ללבו צריך לא רק להגן על מי שמשמיע קולות מנוגדים לדעתו, אלא גם על הכלים המשמיעים אותם, שהם בדרך כלל כלי התקשורת שכולם אוהבים לשנוא. תפקידם של הכלים הללו הוא לא לרומם את מצב רוחם של האזרחים (למה לא שומעים אף פעם שום דבר טוב בתקשורת, אוהבים לשאול אנשים שאינם מבינים את תפקידה של התקשורת). מצב הרוח הטוב של האומה מופקד בידיהם של סוכני תעמולה, דיפלומטים, אנשי משרד החוץ וכיוצא באלה מקדמי מכירות. דמוקרטיה אמיתית נבחנת גם במצב הרוח הרע והאווירה השלילית השוררים בכלי התקשורת שלה, ולפי המדד הזה, הדמוקרטיה הישראלית עדיין בועטת.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו