כן לשד העדתי

צבי בראל
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
צבי בראל

הוא לעולם איננו מאכזב. בכל מערכת בחירות, בדיונים על התקציב, בטבלאות העוני והעושר, בכנסים על מרכז ופריפריה, הוא מופיע. מרקד וצוהל כמו פרסומת קופצנית באתר אינטרנט, מכשכש בזנבו ובצחוקו המצמרר הוא מודיע: אני כאן, השד העדתי. הוא מפחיד ומאיים, כי הוא שחור. שהרי רק לשחורים יש שד עדתי, ורק הם מחזיקים בסיסמת הסתרים שיכולה לשחרר אותו מן הבקבוק. וכשהוא נחלץ מצטנפים הלבנים בבהלה, מסתגרים בחצרותיהם ומתחננים: אנא, הכניסו חזרה את השד לבקבוק. הוא הורס אותנו, מפצל את אחדותנו, מנתץ את כור ההיתוך שבנינו בשבילכם בעמל כה רב. מה לא הקרבנו בעבור השד העדתי? כמה שרים שחורים יש לו, רמטכ"לים לשעבר, חברי כנסת, פרופסורים, מאות מחקרים הקדשנו לו, פתחנו לו את הפלייליסט של גלי צה"ל, הקמנו לו תזמורת אנדלוסית, מינינו לו מנכ"לים, דירקטורים, ואפילו הקרבנו בעבורו את מקצוע ניקוי הרחובות, מה עוד הוא רוצה?

כמה קשה להודות שכור ההיתוך נכשל. כמה מתסכל להכיר בכך שישראל היא מדינת עדות ותרבויות, של סלט צבעוני ולא של חמין בצבע אחיד. איזה זעם שורף שוטף את ש"ס על שהיא מעזה לייצג עדה ואיננה מוכנה לאמץ כיאות אידיאולוגיה של שמאל וימין, שלום או מלחמה, כמו כולם. הם הרי יהודים. הם משלנו. אם הם יתחילו לייצג "סקטור", מחר גם האתיופים ירצו.

מדור הזירה

כאשר הוקמה מפלגת "ישראל בעלייה" של יורי שטרן ונתן שרנסקי, עילותיה היו זהות לאלה שמציגה ש"ס - ייצוג העדה הרוסית שסבלה מקשיי קליטה ומרמיסת דימויה על ידי יצרני כור ההיתוך. מי זוכר שב-24 במאי 1994 טענה שרת העבודה והרווחה אורה נמיר כי "לחלק מהעולים מחבר המדינות יש נורמה של גילוי עריות". בראיון ל"הארץ" (2.10.1994) היא דיווחה כי "שליש מהעולים קשישים, שליש נכים, וכמעט שליש - אמהות חד-הוריות". נמיר הוסיפה שהיא לא רוצה לשנות את חוק השבות, אבל רוצה למנוע בדרך אדמיניסטרטיבית את בואם של עולים "בלתי רצויים".

המפלגה "הרוסית" נבלעה אמנם בתוך הליכוד, אבל אביגדור ליברמן רכב על "השד העדתי" שלו וגרף הון פוליטי לא מבוטל. ומדוע לעדת המתנחלים יכולות להיות לפחות שתי מפלגות? הרי הם יכלו להסתפק במפלגות ימין "רגילות", כחלק ממיזוג הגלויות החלומי שבין אלה שגרים מחוץ לגבולות המדינה לבין תושביה של המדינה. מדוע הביטוי "מפלגות ערביות" נתפש כמובן מאליו בהיבט העדתי, למרות ההבדלים ביניהן, ואיש אינו מאשים אותן בפיצול האחדות בשל אפיונן העדתי-לאומי? נכון, הערבים, כל הערבים, הם אויב, וככאלה מוטב להכניסם לכלוב עדתי מאופיין היטב כדי שלא ניאלץ להתבלבל בין "טובים" ל"רעים".

דווקא בשם ההיתוך הקדוש, ראוי שש"ס, או כל מפלגה אחרת שחפצה בכך, תייצג עדה או סקטור. אם ש"ס מעריכה שייצוג חרדים מזרחים על רקע של קיפוח ואפליה יעניק לה כוח פוליטי, תחזקנה ידיה. זו מהותו של משחק הכוחות הפוליטי. אם תצליח לתרום בכך לתיקון מצבה הכלכלי של "עדתה" ולחולל תיקון במערכת הלא שוויונית, תבוא עליה ברכה. כי בכך היא תעשה לשיקומו החלקי של כור ההיתוך. הבעיה עם ש"ס איננה בכך שהיא מייצגת עדה או סקטור, אלא בכך שהיא דוחה עקרונות אחרים: את השוויון בנטל ואת שוויון ההזדמנויות שמגיע עם לימודים כלליים ועם עבודה. הבליל הזה, שכורך חרדיות עם עדתיות כמו שני רכיבים נפיצים של תרכובת כימית, הוא שיוצר את אימת השד העדתי. חברה שיודעת לכבד ולטפח עדות ותרבויות לא הופכת אותן לשדים. מפלגה שמנצלת רעיון נכון של ייצוג עדתי כדי לחמוק מן הנטל הקולקטיבי הורסת את עדתה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ