בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יש לי ארץ אחרת

255תגובות

"אין ארץ אחרת" קבע יוסף חיים ברנר. אבל במציאות יש כמה וכמה ארצות אחרות. עובדתית, רוב יהודי העולם חיים מחוץ למדינת ישראל. למען הדיוק, כמעט שלושה רבעים מיהדות העולם חיה בתפוצות, כולל כ-850 אלף ישראלים שהיגרו מישראל בעשורים האחרונים. אני היגרתי מישראל לפני כארבע שנים (תחילה לבריטניה ולאחר מכן לצרפת), ואין לי כוונות לחזור בעתיד הנראה לעין. לי דווקא יש ארץ אחרת.

לפני כשבועיים פורסם ב"הארץ" סקר לפיו כ- 40% מהישראלים רוצים להגר ממדינת ישראל. למאי נפקא מינה? אגדת ה"אין ארץ אחרת" מעולם לא עמדה במבחן המציאות. מעולם לא היה לה סיכוי לעמוד במבחן המציאות. אגדת ה"אין ארץ אחרת" היתה ונשארה מקסם שווא, מצעד איוולת.

במאמרו "המזוודה הריקה" ("הארץ", 1.1) יצא העיתונאי אורי משגב נגד הקבוצה ההולכת ונעלמת של ישראלים תבוניים (שמאל-מרכז-חילונים-ליברלים-דמוקרטים) והאיום המתמיד שלהם להגר החוצה מישראל. משגב מתרעם על איום ההגירה "השמאלני". הוא מצפה מאנשים טובים אלו להישאר במדינת ישראל ו"להיאבק בכל הכוח על מורשת אבותינו ואבות אבותינו". על איזו מורשת משגב מדבר בדיוק? על "חברון מאז ומתמיד" ו"יש"ע זה כאן"? על "בלי נאמנות אין אזרחות"? על "ישראלים לישראל, סודאנים לסודאן"?

אם התרבות הצברית הפסוודו-ילידית של ימי קום המדינה היא המורשת המדוברת, הרי שהיא מזמן הלכה לעולמה. אין יותר צבר ארצישראלי במובנו הקלאסי. אין חיה כזאת. היום רק פועלים תאילנדים הולכים בשדות, ומן הים נולדים רק משטי סיוע לעזה הנצורה. ב-65 שנות קיומה הספיקה החברה הישראלית לעבור תהליכים שלקחו לעמים אחרים אלפיים שנה ויותר. כשם שאין קשר נראה לעין בין המצרים הפרעונים לאלו של היום, או היוונים של יוון הקלאסית לאלה של "השחר המוזהב", כך גם בישראל בין הצבר השרוליקי-פלמ"חניקי לבין הישראלי החדש אין ולא כלום.

וממילא, רוב רובם של הישראלים הם לכל היותר דור שלישי בארץ ישראל. מדובר בחברה של מהגרים, שהגיעו לארץ ישראל במהלך מאה השנים האחרונות בחיפוש אחר חיים טובים ובטוחים יותר. היום, ממרחק של 65 שנות ריבונות יהודית-ציונית בארץ ישראל, ברור לכל אדם בר דעת שלא נמצאו בה לא "חיים טובים" (חברה, כלכלה) ובטח שלא "ביטחון" ("עמוד ענן").

יהודי-ישראלי חילוני, זה שאין לו יד ורגל בשיח הציוני החדש, המשיחי-פונדמנטליסטי (הערת אגב: יש לקרוא לילד בשמו. השיח הציוני העכשווי אינו "לאומני גזעני", "אנטי דמוקרטי" או סתם "פשיסטי". על פי כל אמת מידה מדובר בפונדמנטליזם גרידא), למה לו להמשיך ולדבוק בחלום ה"אין ארץ אחרת"? למה לו לישראלי התבוני להמשיך ולהשלות את עצמו שזו ארצו ושזה עמו ועל כך יש להמשיך ולהילחם? בעבור מה ובעבור מי?

המאבק הזה על צביונה הדמוקרטי-מערבי של מדינת ישראל נראה היום בבירור כקרב מאסף אבוד מראש.

הדמוגרפיה היהודית בישראל העכשווית מוכיחה שאין סיכוי לשינוי באופק הנראה לעין; מתוך כלל האוכלוסייה בישראל, פחות מ-44% מהאזרחים מגדירים את עצמם כחילונים. אם נצא מנקודת הנחה שלפחות חצי מאותם 44% ישראלים חילונים הם תומכי הימין הלאומני-הגזעני, נשארנו עם כ-22% של אנשי שמאל תבוניים באוכלוסייה היהודית בישראל. איזה מהפך יכול ציבור קטן כזה לחולל? למה לנסות ולטעת תקווה בלבו של ציבור שהפסיד מזמן בקרב הזה?

לציבור התבוני-שמאלי בישראל מגיע יותר מדברי הלעז והבוז של משגב במאמרו. הציבור הזה זקוק למנהיגות שתקום ותאחוז את השור בקרניו. מנהיגות שתציע לו חלופות מיידיות. מנהיגות שתציע לו את היהדות של חכמי יבנה במקום הקנאות האובדנית של בר כוכבא.

הרעיון הציוני נולד במאה ה-19 כתשובה יהודית לתנועות הלאומיות באירופה. אבות הציונות חיפשו פתרון לקבוצה האתנית של יהדות אירופה. הם מצאו אותו בארץ ישראל. זרמים אחרים בחברה היהודית של מפנה המאה, גדולים בהרבה מהתנועה הציונית, הציעו רעיונות אחרים; הבונד, למשל, קיוו לקבל מדינה יהודית דוברת יידיש במזרח אירופה. היום, כמו אז, העם היהודי התבוני במדינת ישראל זקוק למנהיגות (עם חזון מטורף), שתוציא אותו מהמקום הרה הסכנה שבו הוא נמצא.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו