בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יש אנשים בומרנג

22תגובות

נפתלי בנט, דני אילון וארז וינר לא רצו להרכין ראש, לקבל את הדין בהכנעה ולהימוג בשקט הביתה. כל מקרה לגופו, כל אדם ונסיבותיו, אבל הלקח משותף: תוצאתה של פעולה כוחנית אינה בהכרח הכנעה, אלא מכת-נגד, הגורמת ליוזם לסבול לפחות כמו קורבנו המיועד. מי שניסה להעיף אותם גילה, שמעופם באוויר מתעקל בחזרה, היישר לפרצופו.

בנט היה ראש לשכתו של בנימין נתניהו. לשאפתן פוליטי, תפקיד זה, כמו גם מזכיר הממשלה, הוא לרוב תחנה בדרך לפעילות מפלגתית. בנט היה מן הסתם משתלב בליכוד, אבל על נתניהו הופעל, בנימוקים תמוהים, לחץ מבית לפטר אותו ואת עוזרתו איילת שקד. עכשיו מכרסם בנט מבחוץ בכוחו של נתניהו. בחודש הבא יושבע יחד עם שקד לכנסת.

אילון הצליח להערים על אביגדור ליברמן, שטעה לראות בו משתף פעולה צייתן, מהסוג המסכים לא רק לקפוץ מהגג של "ביתנו", אלא גם להיבעט ממנו. ליברמן שכח, אם בכלל ידע, שסגנו במשרד החוץ גדל בביתו של חוקר-מכס מנוסה, רפי אילון, ושברור לו מה נחוץ לחוקרי המשטרה ואיך מטפסים נתיבי ראיות, מטיפוס לטיפוס, אל החשוד המרכזי.

בהעדרו של ליברמן ממשרד החוץ, אכן מתרחשות שם התפתחויות הסמויות מן העין. בין שליברמן מודע למהותן ובין שלא, תגובותיו הפומביות מסגירות לחץ. תחילה, לפחות שלוש פעמים ובניגוד לזלזול שנהג לשדר, השתלח בעיתונאים. אחר כך הכריז שבאביב ישוב להחזיק בתיק החוץ. המשמעות ברורה: בקרוב הוא חוזר לקבוע גורלות במשרד החוץ, בכלל זה כראש ועדת המינויים לשגרירים (ובנפרד גם כמי שמחליט להעלות בדרגה, לשגריר, ציר וכדומה, עם השפעה ניכרת על גובה השכר והגימלה). מוטב לעדי התביעה נגדו, בכתב האישום בפרשת תיגמולו של השגריר זאב בן אריה על חשיפת חיקור הדין בבלארוס, להביא עובדה זו בחשבון.

כשהתפרסם כאן, כי בעת השלמת החקירה המשטרתית, בחודש שעבר, הסכים אילון להתעמת עם ליברמן ואילו ליברמן העדיף להימנע מכך, הגיב דובר "ישראל ביתנו" במלים, "העובדה היא שלליברמן, לצערו הרב, לא הוצע כלל עימות עם אילון, ולו היה מוצע כזה, הוא היה נענה לו בחפץ לב". אלא שליברמן לא היה חייב להמתין להצעה - היה ביכולתו ליזום עימות - ועכשיו יוכל העימות להתקיים, בעקיפין, רק בעת משפט ליברמן, אם הנאשם גם יעיד בו. בינתיים, בשבוע שעבר, הודיע ליברמן ש"כל העדויות" תומכות בגרסתו, כלומר סותרות את עדות אילון נגדו. ההודעה גרמה לאילון לחוש מוטרד ואף מאוים. בסוף השבוע, בדרכו לשיחות בוושינגטון, התלבט אם להתלונן על כך במשטרה.

הבומרנג האנושי השלישי, אל"מ ארז וינר, מתעקש להשבית את שמחתו של הרמטכ"ל בני גנץ על סיום עיסוקו של מבקר המדינה בדו"ח פרשת בועז הרפז. גנץ, בעוד חודש וחצי שנתיים בתפקידו, רוצה סוף סוף להיפטר מעננת הפרשה, המלווה אותו מיומו הראשון (ועוד לפני כן, כאחד מנפגעיה). וינר, שקידומו המובטח בוטל כדי לרצות את אהוד ברק, הוא אותו "כתם ארור", עקוב-מדם, שליידי מקבת ניסתה לשווא לגרש. הלחצים על הסנגוריה הצבאית, לחדול מייצוגו מול המבקר ובבג"ץ, לא הועילו. מי שביקשו להיפטר ממנו ייגררו לפיכך לדיון עקרוני, משפטי וביטחוני, בשאלת חובתו של חייל לציית לפקודה שאינה בלתי חוקית בעליל. וינר, בנחישותו שלא להיכנע לאדוני המערכת, הוא הפקק העיקש בבקבוק השמפניה של גנץ - פקק המסרב להיירות ולהיזרק לסל, לנוחות הזולת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו