בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לאומנות השמאל

209תגובות

גוש השמאל-מרכז גזעני ולאומני לא פחות מהימין. אלא שבניגוד לימין, הוא עושה זאת בלי רגש. הסנטימנט הימני הוא של פחד ושנאה. פוחדים מהערבים, מהמהגרים ומהשמאלנים, ושונאים אותם. גם בשמאל שלט פעם הרגש - חמלה ואהדה לנדכא. כשחיילים שברו עצמות, השמאל הזדעזע. כשילדים הוכו ונחקרים עונו, כרמים הוצתו ואדמות נגזלו, השמאל הזדהה עם הקורבן. הרגש הזה התפוגג לבלי שוב לפני כעשור. הלך הרגש - והלך השמאל. ה"שמאל-מרכז" חף מכל רגש. לכן הוא ניגף.

דובריו הפכו לאומנים, השיח שלו הפך גזעני לא פחות מזה של הימין. אהוד ברק היה הראשון שזיהה וטיפח את השמאל הלאומני: "אנחנו פה והם שם" - כלומר, גם אנחנו שונאי ערבים, אבל הפתרון שלנו טוב יותר. נבנה חומה ושיירקבו מאחוריה, ניתן להם מדינה ושיתבוססו בה, העיקר שיעופו לנו מהעיניים. זו היתה תחילת גוויעתו של השמאל האמיתי, זה שנובע מהלב ומתחושת הצדק.

בעוד שהשמאל הפלסטיני מדבר על חיים צודקים יחדיו, השמאל הישראלי מדבר על הפרדה (על בסיס גזעני כמובן). ציפי לבני אומרת דברים נכונים וחשובים על פתרון שתי המדינות, אבל היא מטיפה לו ממניעים לאומניים: היא רוצה מדינה בלי (הרבה) ערבים - מדינה יהודית, שהיא בהגדרתה מדינה לאומנית. ישראל - ליהודים, בדיוק כמו צרפת - לצרפתים וגרמניה - לגרמנים. בצרפתית ובגרמנית זה נשמע רע, רק בעברית זה קביל. אף מלה על מוסר אוניוורסלי ועל זכויות אדם לכולם.

גם שלי יחימוביץ' אומרת דברים נכונים ונחושים, על צדק חברתי וקיפוח. אבל היא רוצה צדק ליהודים בלבד, ולכן גם הדיבור שלה הוא גזעני. יאיר לפיד לא אומר הרבה, אבל הוא ודאי לא מקלקל את שורת הלאומנים הזאת. רק מרצ וחד"ש עוד מדברות בלשון השמאל הישן, אבל בהן כבה מעט הלהט. השמאל-מרכז של ישראל איבד את המנוע הרגשי והמוסרי שלו, ולכן הוא נחרב. הוא אינו יכול לסחוף המונים, כי אם כבר לאומנות, אז זו של הימין מנצחת.

בסוף השבוע נראה היה שלגוש המרכז-שמאל יש אולי איזו תקומה. הדיבורים על תיאום בין שלוש ממפלגותיו הפיחו תקווה קלושה, שיש עדיין סיכוי לעצור את בנימין נתניהו. אבל התקווה הזאת אבודה מראש, משום שהגוש הזה ממשיך להדיר משורותיו אפילו את מרצ, שלא לדבר על הרשימות והמצביעים הערביים.

נכון, שום אזרח ערבי הגון לא יצביע בעבור גוש ש"מדינה יהודית" או "צדק ליהודים" הם הערכים שלו, אבל בלי המצביעים הערבים אין ניצחון על הימין. השמאל-מרכז חייב להתגבר עכשיו על גזענותו ולפנות למצביעים ולרשימות הערביים. די לדיבורים על "רוב יהודי", הקץ לרייטינג ב"משקי בית יהודיים". כנסת ישראל מורכבת כיום בפועל מ-110 ח"כים, לא מ-120. את זה צריך להפסיק, עוד לפני הבחירות. מאגר הקולות שובר-המפלה היחיד נמצא עכשיו בטייבה, בנצרת ובקלנסווה. צריך להביא אותו ב-22 בחודש לקלפי.

הם לא יצביעו בהמוניהם לעבודה, לתנועה או ליש עתיד, אבל אם יידעו שיש במפלגות הללו אוזן קשבת למצוקותיהם, אם יידעו שלמרצ, לחד"ש, לרע"ם-תע"ל, לבל"ד ולדעם עשויה להיות השפעה כלשהי אחרי הבחירות, כי אז הם עשויים להימלך בדעתם וללכת לקלפי. התיאום ושיתוף הפעולה צריכים להתחיל עכשיו, לפני הבחירות. אחמד טיבי חייב להיות מוכר כפרטנר לבלימת הפשיזם. המפלגות הערביות הן מפלגות לגיטימיות, לא פחות מהבית היהודי ומעוצמה לישראל. הן אנטי-נתניהו לא פחות מלפיד. והן חייבות להיות שותפות למשחק הפוליטי הגורלי של עצירת הימין - כבר עכשיו. אחר כך יצטרך השמאל-מרכז לחזור גם אל הרגש, אל חוש הצדק הטבעי, שחדל לפעום בו והביא למפלתו. אבל עם הנפשות הפועלות הנוכחיות, זה כבר יהיה קשה הרבה יותר.

האם גוש השמאל-מרכז גזעני לא פחות מהימין? הגיבו כאן באמצעות הפייסבוק


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו