בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

העולים כבר לא בכיס של ליברמן

27תגובות

הדעה הרווחת היא כי קולות העולים מברית המועצות לשעבר ילכו בבחירות הקרובות לתנועה המאוחדת של בנימין נתניהו ומנהיגם המסורתי, אביגדור ליברמן. אולם המציאות כיום היא שונה ומורכבת הרבה יותר.

בספרי "המיליון ששינה את המזרח התיכון, העלייה הסובייטית לישראל" (לילי גלילי, רומן ברונפמן, הוצאת מטר) מובא סיפור על ניסוי מעניין, שנערך ב"מדרשת אדם" במחצית הראשונה של שנות ה-90: "לפני קבוצות של עולים מחבר המדינות הוצגו המצעים של כל המפלגות בישראל מתורגמים לרוסית, לאחר שנמחק מהם שם המפלגה. רוב העולים בחרו במרצ. חשיפת זהותה של המפלגה עוררה בקרבם הפתעה גדולה. הרי במבחן האמת של הבחירות רק ארבע אחוזים מהם תמכו במפלגה שאליה נטו באופן טבעי במבחן העיוור".

מאז עברו כמעט שני עשורים. המפלגות אינן אותן המפלגות, העולים אינם אותם העולים, רק הערפל הכבד מעל דפוס הצבעה של אותו מיליון מדובר הוא אותו הערפל. העלייה הסובייטית לישראל – השווה כמעט 20 מנדטים בפרלמנט הישראלי - נשארת עדיין תעלומה בעיני חלק ניכר מהפוליטיקאים הישראלים, גם בשמאל וגם בימין. העובדה ש-75 אחוזים מדוברי רוסית מגדירים את עצמם ימינה מהמרכז עוד לא מבטיחה הצבעה אוטומטית למפלגות הימין. הם הוכיחו זאת ב-1992 כשהעניקו 4 מנדטים לרבין ז"ל, ב-1999 כשתמכו בצורה מאסיבית באהוד ברק וגם ב-2005 כשפרסו רשת ביטחון ציבורית לאריאל שרון, כשהוביל את ההתנתקות מעזה.

החיבור בין הליכוד לישראל ביתנו, שניבא נסיקה לכיוון 50 המנדטים ומעלה - התברר במהרה כטעות מרה. קהילת דוברי רוסית הגיבה בספקנות לחיבור בין שתי המפלגות, כי היא הובנה על ידיה - ובצדק רב - כהיעלמותה הסופית של הפוליטיקה הסקטוראלית, ואף כ"בגידה" מסוימת בצרכים האמיתיים והרבים של השכבות החלשות בקהילה. לא פחות הפתיעו לרעה המועמדים של המפלגה, כשבקדמת הבמה של המפלגה המאוחדת בלטו נציגי הישראלים הוותיקים - החל ב"נסיכים" ו"נסיכות" שהסכימו להזדהות עם ליברמן, וכלה בנציגי המתנחלים, כאשר רק בעשירייה השנייה והשלישית של הרשימה המשותפת החלו להופיע שמות העולים – תחילה הוותיקים של שנות ה-70 (למשל סופה לנדבר, שהחלה את דרכה הפוליטית במפלגת העבודה) ורק אחריהם עולים של הגל האחרון. לדקויות האלה יש פחות חשיבות בציבור הישראלי הוותיק, אך בעבור קהל העולים של שנות ה-90 מדובר בנושאים רגישים ביותר.

כתוצאה מכך - כמחצית מקולות העולים של ישראל ביתנו יושבת כעת על הגדר ומחפשת בית - בין התנועה של לבני, דרך רשימתו של לפיד ועד הבית יהודי החדש של בנט.

רשימות מועמדים ומצעי המפלגות הם אבני היסוד בהחלטה במי לבחור, אך לא רק. בתוך קהילת העולים, ובמיוחד בקרב השכבות החלשות של הקהילה, יש חשיבות עליונה לפעילות המפלגה בכנסת, בין הבחירות. גם כאן ישראל ביתנו - ששלטה במשרד הקליטה ובתקציבים רבים אחרים, כמו גם בתקשורת בשפה הרוסית - לא סיפקה את הסחורה המצופה. בעיות דיור, תעסוקה, חינוך לדור הצעיר, רווחה לקשיש - כל אלה נשארו כמעט ללא שינוי בשנים האחרונות - אם לא החריפו.

למרות זאת ליברמן נוכח בתודעה הציבורית, פעיל מאוד בתקשורת ובשטח, ומחזיק צבא שלם של פעילים. באמצעות כל אלה הפך את עצמו לכמעט מונופול פוליטי-ציבורי בקהילת היהודים הסובייטים.

לא כך במפלגות אחרות. קדימה, שהציבה לא פחות מארבעה דוברי רוסית ברשימתה בכנסת היוצאת, לא זכתה לירושה אלקטוראלית - בעיקר כי התפרקה בעצמה לרסיסי מפלגות. העבודה של שלי יחימוביץ ויתרה מראש ובמודע על התמודדות ברחוב דוברי הרוסית, וכמעט לא פעילה בשפה זו. גם מועמדת העבודה מקרב העולים - ח"כ נינו אבסדזה - זכתה במקום ספק-ריאלי, מה שלא הוסיף למניות העבודה בבורסת הקולות הצופים.

לעומת מפלגת העבודה, יש עתיד של יאיר לפיד השכילה להציב דובר רוסית במקום ריאלי, וגם פעלה בשטח התקשורתי באמצעות אחת מחברות יחסי הציבור של הקהילה. היא גם זכתה לירושה "משפחתית" ממפלגת שינוי, שבין רבע לשליש ממצביעיה היו העולים הסובייטים החילונים.

ציפי לבני, שכמעט ואיחרה את מועד הגשת הרשימות, נכנסה לרחוב הרוסי בישורת האחרונה, אבל בחוכמה ובנחישות. היא חורשת את השטח, נוכחת כמעט בכל אירוע אפשרי ומקבלת כיסוי תקשורתי לא רע בכלל. מסריה הברורים ועברה כשרת הקליטה ושרת החוץ מוסיפים לסיכוייה לזכות בכמה מנדטים מהעולים. החיבור עם עמרם מצנע – בעבר ראש העיר חיפה, האהוד על העולים בעיר הצפונית - מגבירה סיכויים אלו.

מפלגות הימין הקיצוני וכן ש"ס מקבלות גם הן קולות של יהודים דוברי רוסית. ש"ס - באופן מסורתי – נהנית מקולות של עדות המזרח כגון יהודי בוכרה, קווקז ומעט מיהודי גיאורגיה המסורתיים. הרשימה החדשה של בנט - תעלומה בפני עצמה - זוכה לקולות הימין הקיצוני שזולגות מהליכוד וליברמן שאחרי החיבור.

גם בקצה השמאלי של המפה אפשר למצוא למרבה הפלא קולות של דוברי רוסית - גם במרצ, שמפעילה מטה רוסי מסודר וצעיר וגם בחד"ש שזוכה במעט קולות של הדור הקומוניסטי הישן ושל הצעירים דוברי הרוסית.

המפלגה החדשה "ישראלים" בראשותו של דוד קון, שנרשמה באחרונה למרוץ לכנסת ה-19, יכלה לגרוף קולות עולים בהיותה מפלגה סקטוריאלית, אבל חוסר ניסיון ובעיקר העדר משאבים עלולים לפגוע בסיכוייה להוות תשובה משמעותית לזניחת הרחוב הרוסי ע"י אביגדור ליברמן.

פיזור קולות העולים בין כמעט כל המפלגות הוותיקות איננו סופי ואיננו ממצה. יש עדיין מספר ניכר של עולים שלא מצאו בית פוליטי ויחכו עם ההחלטה עד הרגע האחרון. בפרספקטיבה זאת, התיאום ושיתוף הפעולה בין מפלגות המרכז יכולים - אם ישכילו לפנות ישירות לבוחר דובר הרוסית - לזכות את שלושתן בקולות הצפים הנ"ל, ולהביא לסיכוי לא מבוטל להחלפת השלטון.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו