בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

של מי אתה ילד

2תגובות

סיפורו של מ', קטין שאמו סירבה לאשר להעבירו טיפולי הקרנה וכימותרפיה במרכז הרפואי שניידר (תמר רותם, "הארץ" 5.12), כמו גם מקרים דומים שהתפרסמו באחרונה בכלי התקשורת, מעלה תהיות באשר לגבולות האחריות ההורית, וסמכותם החוקית לקבל החלטות בעבור ילדיהם. במקביל מתעוררות שאלות נוקבות על גבולות ההתערבות של המדינה - בדמותם של שירותי הבריאות, הרווחה והחינוך.

לכאורה נדמה כי מדובר בוויכוח חדש, שהוא תוצאה של התפתחות המדינה המודרנית, על כוחות המשטור, הכפייה והאכיפה שלה, ושל אתוס הנאורות, המבקש לכפות גישות ושיטות טיפול, חינוך ואף התנהגות מסוימים על כלל האוכלוסייה. אך ההיסטוריה מלמדת שמדובר בדיון עתיק, שימיו כימי שתי המסורות שהחברה הישראלית שואבת מתוכן - המסורת המערבית, ששורשיה נטועים בעולם היווני-רומי, והמסורת היהודית.

העולם הקלאסי העמיד שני מודלים ביחס לשאלה "למי שייך הילד": התפישה שהילד הוא קניינו של אביו מומחשת היטב ב"פוליטיקה" של אריסטו, המדמה את את יחסי אב וילדיו ליחסים שבין מלך לנתיניו. ביטוי קיצוני לשליטה של אבי המשפחה על בני משפחתו ניתן לראות ברומא העתיקה. ה-Patria Potestas, "סמכות האב", הקנתה לו אף את הזכות החוקית להמית את צאצאיו, הקטינים והבגירים כאחד.

אולם כבר בקרב הקדמונים היו גם תפישות אחרות בשאלה ל"מי שייך הילד". בספרטה "המוליד לא היה שליט ביילוד לגדלו", כעדותו של פלוטרכוס. הילד היה קניינה של המדינה, ששלטה על על חייו, גידולו וחינוכו מרגע שנולד. גם בחזון המדינה האידיאלית של אפלטון מתבטל מוסד המשפחה המסורתי לטובת ארגון שיתופי חלופי, שבמסגרתו הילדים של שני המעמדות העליונים, הפילוסופים והשומרים, אמורים להתחנך במשפחות אומנות מטעם המדינה ובפיקוחה - רעיון עליו הוא חוזר בדיאלוג ה"חוקים" באמירה גורפת ש"הילדים הם יותר ילדי הפוליס מאשר הילדים של ההורים שלהם".

אם נביט במסורת היהודית, הרי שהמקרא העניק כוחות כמעט בלתי מוגבלים לאב, והמגבלה היחידה על ההורים היתה האיסור להקריב את ילדיהם למולך, בניגוד לפרקטיקות שהיו המקובלות אצל העמים מסביב. אך מצב זה לא נותר על כנו זמן רב: חז"ל הגבילו את חובות הילד כלפי הוריו, והטילו על האב שורה של מחוייבויות כלפי ילדיו. לצד הגבלת הסמכות ההורית, גדלה גם המעורבות של מוסדות אחרים בחייהם של ילדים. ואכן, במהלך הדורות, אפשר למצוא דוגמאות לכך שקהילות היהודיות השתמשו בכוח הכפייה שלהן כדי למנוע מהורים ומקרובי משפחה אחרים לעשות בילדים כרצונם.

כך, לדוגמה, חייבו תקנות הקהילות היהודיות באשכנז במאה ה-17 את הורים לשלוח את ילדיהם לבית הספר עד גיל 13 לפחות, ולא להוציאם לשוק העבודה. כמו כן כפו קהילות פיקוח חיצוני על הטיפול בנכסיו של יתום, גם בניגוד לעמדת בני המשפחה שמונו לטפל בילד.

המשותף למודלים ההיסטוריים השונים הוא שהם מעמידים במרכז את מרוץ הסמכויות בין ההורים למדינה, ואינם רואים את הילד כיצור אנושי בעל מעמד משפטי אוטונומי וכצד בדיון. למרבה הצער, נדמה כי גם במדינת ישראל היום יש נטייה למקד את הדיון התקשורתי בקונפליקט שבין זכויות ההורים לסמכות המדינה. במקרה של הילד מ', שהוזכר בראשית המאמר, כמו גם במקרים אחרים שנדונו בתקשורת הישראלית בשנים האחרונות, מושם הדגש על זכויות ההורים, דעותיהם, אמונותיהם הדתיות ותפישות חייהם, ואילו טובתו של הילד, כישות העומדת בפני עצמה וזכויותיו הנובעות מכך, נדחקות הצדה. דעתו אינה נשמעת וקולו נותר דומם.

נראה כי "הצהרת זכויות הילד בישראל", המכירה בילדים כמטרה ולא אמצעי להגשמת מטרות ואינטרסים של החברה הבוגרת, הנותנת קדימות לעיקרון טובת הילד לפני כל שיקול אחר, טרם חילחלה לקהלים רחבים, ואינה עומדת לנגד עיניהם של קובעי דעת הקהל במלוא מורכבותה. הכרת התהליכים ההיסטוריים מסייעת להבין מדוע אלמנט זה נעדר מהדיון המודרני, ומדוע מרוץ הסמכויות בין ההורים למדינה נקלע למבוי סתום. לכן נראה כי התרומה המודרנית לדיון עתיק זה, והמפתח לפתרון הקונפליקט תהיה בהצבת הילד במרכז הבמה מתוך בחינה מעמיקה של צרכיו האמיתיים.

ד"ר ברנר וד"ר האוסקר מלמדות בתוכנית למחקר תרבות הילד והנוער באוניברסיטת תל אביב. ביום רביעי הקרוב ייערך במסגרת התוכנית כנס שבו יידונו האתגרים העומדים לפתחה של המשפחה המודרנית, מתוך מגוון נקודות מבט והשקפה
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו