למה מדירים את ש"ס

רמי קמחי
רמי קמחי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רמי קמחי
רמי קמחי

התנצלותו נמוכת הרוח של אריה דרעי על שהעז לחבר בנשימה אחת את מפלגת הליכוד ל"רוסים לבנים", עוררה מחול השדים שהמסר העיקרי שלו הוא, שאין מקום לאתניות מזרחית בפוליטיקה הישראלית. ההתנצלות והעובדה שדרעי נאלץ להתבזות פומבית, מעלים על הדעת את הדרתה של ש"ס מהפוליטיקה הישראלית. כמפלגה, היא נסבלת רק בתנאי שתוותר על זכותה הטבעית לייצוג של אידיאולוגיה אמיתית.

מה מקור ההדרה של ש"ס? הפוליטיקה הישראלית היא המשך ישיר של ההיסטוריה והאידיאולוגיה הציוניים. הקונפליקט המעצב של האתוס הלאומי הציוני, ראשיתו בוויכוח היסטורי בין שניים מהוגי הדעות החשובים של ראשית הציונות - אחד העם ומיכה יוסף ברדיצ'בסקי. הוויכוח נסוב על שני כיוונים אפשריים להתפתחותה של התנועה הציונית: אחד העם הציע אז תנועה לאומית ברוח ערכי היהדות, שתחרוט על דגלה את האידיאה של היות אור לגויים ברוח נבואות ישעיהו, ואילו ברדיצ'בסקי דיבר על תנועה לאומית שתיישם את ערכי התרבות המערבית, כפי שיוצגו בזמנו על ידי התנועה הרומנטית.

מדור הזירה

נראה (כפי שטוענת למשל אניטה שפירא ב"חרב היונה"), כי הוויכוח בין ברדיצ'בסקי לאחד העם ממשיך לעצב את המציאות הישראלית, ומוצא ביטויו היום בוויכוח המתמשך בין חילונים (ברדיצ'בסקי) ודתיים (אחד העם), כמו גם בפוליטיקה הישראלית שמאופיינת בדיכוטומיה בין מפלגות חילוניות ומפלגות דתיות. אך בו בזמן, נראה כי זהו רק מסך עשן, שמטרתו להסיח את הדעת מהקונפליקט המעצב האמיתי של המציאות הישראלית - הדיכוטומיה הקולוניאליסטית בין עולם ראשון לעולם שלישי.

שימוש בעולם המושגים של הדיכוטומיה הקולוניאליסטית לתיאור המציאות הישראלית-הציונית מסייע לנסח נרטיב ציוני שעושה רושם הגיוני וקוהרנטי לא פחות מהמיתוס המוכר. הוא גם מסביר היטב את ההתפתחויות החברתיות והפוליטיות בחברה הישראלית. נקודת המוצא לסיפור הציוני מנקודת ראות זאת, היא ניסיונם הממושך של יהודי מזרח אירופה להתבולל בחברות הנוצריות בארצות מגוריהם, ניסיון שכשל בשל אנטישמיות. הכישלון דחף את אבות הציונות לחפש דרך אחרת להיטמעות, וזו נמצאה להם אז בלאומיות האירופית, שהציעה דרך חדשה להתבוללות - היטמעות בעולם הנוצרי כלאום בעל טריטוריה. אימוצה של אסטרטגיית היטמעות זו יצר את התנועה הציונית על שאיפותיה הטריטוריאליות.

מימושה של השאיפה הטריטוריאלית הציונית חייב טקטיקת ביצוע הגיונית. מתוך ציפייה לעזרה ממדינות אירופה, בחרה התנועה הציונית בקולוניאליזם כטקטיקת ביצוע, ולקחה על עצמה את תפקיד חיל החלוץ של המערב במזרח התיכון. את היסוד הכוחני בעל התכלית המיסיונרית של הטקטיקה - הפיכת מרחב השליטה הציוני לאירופי - היסוותה כלפי פנים בעזרת מסך עשן אידיאולוגי: היא יצרה שיח שהקונפליקט המזין אותו הוא זה שבין דת ומדינה, בין חילונים לדתיים.

דומה שהדבר הצליח מעל למצופה. קיומה של ש"ס הוא ההוכחה הטובה ביותר לכך, שכן המזרחים בש"ס, המדוכאים על רקע הדיכוטומיה בין עולם ראשון לעולם שלישי, מביעים את מחאתם במונחים של הדיכוטומיה בין הדתי לחילוני. למעשה, הם קובלים על דיכוי על רקע דתי כביכול, בבקשם ל"החזיר עטרה (דתית) ליושנה".

הדיכוטומיה הזאת מיטיבה להסביר את המתחים והשסעים הפנימיים במדינה הציונית. כך, במשך שנים הוסתר הקונפליקט הוותיק בין האליטות לחרדים מאחורי הסטטוס-קוו, ועם הקמתן של "שינוי" ויורשתה העכשווית "יש עתיד" האנטי-דתיות, נחשף במלא עוצמתו. ההסבר לתופעה הוא פשוט: החרדים מאיימים על האליטות משום שהם חושפים באורח חייהם את האמת על יהדות אירופה המזרחית. החרדים הם יהודיים מדי, מזרח אירופיים מדי, בעבור אומה שמתיימרת להיות נציגתה של אירופה באזור, וככאלה, הם מעכבים את התבוללותה המיוחלת בקרב אומות העולם הנוצריות.

אך בעיקר מסבירה הפרספקטיבה הזאת את רתיעתן האינסטינקטיבית, והכביכול בלתי רציונלית, של האליטות מש"ס. ש"ס היא מהות אידיאולוגית בלתי נסבלת מבחינת התכלית הסופית של התנועה הציונית, שהרי דרות בה בכפיפה אחת קנאות דתית ותרבות לא אירופית - שני מאפיינים מרכזיים של העולם השלישי. ש"ס מסמנת את הקצה של הדיכוטומיה בין עולם ראשון לעולם שלישי במרחב השליטה של התנועה הציונית, וככזאת, היא האויב הטבעי והנחרץ ביותר שלה. ש"ס היא היפוך מראה של התכלית הציונית הסופית, ולפיכך נסבלת אך בקושי במרחב הפוליטי הציוני. באחרונה קיבלנו עוד תזכורת לעובדה זאת.

ד"ר קמחי מלמד בבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל. ספרו, "שטעטל בארץ ישראל - סרטי הבורקס ומקורותיהם בספרות יידיש קלאסית", ראה אור באחרונה בהוצאת רסלינג

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ