בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מיהו פטריוט

34תגובות

קשה שלא להסכים עם טל ניב, שכתבה כי הצבעה בבחירות אינה מותרות אלא הכרח דמוקרטי, שכל מי שהארץ הזאת חשובה לו צריך לקחת בו חלק ("להצביע, לא להתפנק", "הארץ" 26.12). כפי שלמדנו בתקופת המחאה החברתית, הצבעה בבחירות היא רק הרף התחתון של השתתפות אזרחית במדינה דמוקרטית, ובוודאי אינה הדרך היחידה להשפיע. אולם עצם ההצבעה תורמת מעט מאוד לשיפור התרבות הפוליטית הדמוקרטית שלנו, אם אינה מלווה גם בשינוי נקודת המבט על הפוליטיקה.

המונח פוליטיקה נהפך בימינו שם נרדף לשחיתות, נכלוליות, אינטרסנטיות וסקטוראליות. התרבות הפוליטית הישראלית - תרבות הצומחת "מלמטה" - משופעת בניכור, ייאוש ותסכול מהמערכות הפוליטיות, ובציניות וסקפטיות לגבי יכולתנו להשפיע עליהן. הירידה בהשתתפות בהצבעה הוא ביטוי חשוב לכך, אך העיסוק בה מחמיץ את הבעיה העיקרית: רבים מאתנו יוצאים אמנם להצביע, אך התחושה המלווה אותנו בדרך אל הקלפי ובחזרה היא של מיאוס וחוסר אמון במערכת הפוליטית, ללא קשר לאופן הצבעתנו או לזהות המפלגות שירכיבו את הממשלה בסופו של התהליך.

התחושות הקשות הללו מחלחלות לכל מעגלי חיינו, ומשפיעות על הדימוי של המערכת הפוליטית בעינינו ועל הציפיות שאנחנו משדרים לפוליטיקאים. חישבו לרגע על הצעירים סביבכם, שחווים את המערכת הפוליטית כמעט לראשונה: פעוטות בגן, ילדים, בני נוער, חיילים, סטודנטים. המסר שאנחנו, המבוגרים המנוסים, מעבירים להם משפיע באופן כמעט בלתי הפיך על תפישתם את הפוליטיקה. איזו תודעה דמוקרטית ניתן לצפות שיפתחו ילדים ששומעים כל הזמן מהמבוגרים הסובבים אותם אמירות ציניות כמו "כולם מושחתים", "כולם רק רודפים אחרי הכיסא/הכבוד", "זה משחק מכור של אינטרסים". באופן כזה, הניכור מהפוליטיקה משכפל את עצמו ואף מתעצם מדור לדור.

נכון, המערכת הפוליטית שלנו (כמו בכל העולם, אגב) אינה מושלמת, והיא נגועה בשחיתות וחוסר ענייניות. נכון, לא כל הנבחרים שלנו הם גדולי הדור ולא כל ההחלטות שלהם הן כליל השלמות. נכון, יש הרבה מה לתקן במדינה שלנו והרבה על מה למתוח ביקורת. אבל הבון-טון שהופך את הגישה הצינית ללגיטימית ואף למובילה, מאיים לשפוך את התינוק עם המים ואף לפרק את חדר האמבטיה כולו.

הכל מסכימים שללא מערכת פוליטית מתפקדת שנהנית מאמון הציבור לא תהיה לנו תקומה, אולם איך נגיע ליעד הנכסף הזה? מתברר שהדרך של הטחת האשמות בפוליטיקאים שלא עומדים בציפיות שלנו אינה עובדת. השינוי לא יכול להתרחש מלמעלה, אלא חייב לבוא מלמטה, מאתנו, מהדרך שבה אנו מתנהגים, קודם כל מול ילדינו.

יש ילדים חכמים, שכבר מבינים איך המערכת עובדת, יש תמימים שצריך להסביר להם מהם מוקדי הכוח ומה הסכנות בהם, וישנם שאינם יודעים לשאול, שלהם צריך לפתוח פתח להבנת המערכת. המאתגרים ביותר הם אותם "רשעים", שכבר למדו מאתנו לבוז למערכת בשל מגרעותיה. הדיאלוג עם ארבעת הבנים הפוליטיים הללו הוא בעצם דיאלוג של כל אחד מאתנו עם עצמו, במאמץ לצמצום הציניות וחיזוק האמון ביכולתה של המערכת להשתפר. בלי כל אלו יש סיכוי קטן שילדינו יגדלו לתרבות פוליטית דמוקרטית משופרת משלנו.

למערכת החינוך תפקיד חשוב מאוד בחינוך פוליטי, ועלינו גם לדרוש זאת ממנה, אולם אל לנו לחשוב כי המורות והמורים בבתי הספר יוכלו להילחם בטחנות הרוח, בשעה שהסביבה כולה, ובראש ובראשונה ההורים בבית, משדרים רוח הפוכה לגמרי. האחריות בעניין זה היא על כולנו, לא עלינו המלאכה לגמור אך אין אנו רשאים להיבטל ממנה. אין מעשה פטריוטי יותר מזה בימים אלו.

הכותב שימש מפמ"ר אזרחות ומנהל המטה לחינוך אזרחי במשרד החינוך בשנים 2008-2012



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו