בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בואו נירגע עם ה"פשיזם"

97תגובות

אילו מישהו היה מנסה לטעון ברצינות שח"כ חנין זועבי אינה תומכת במאבק מזוין נגד ישראל, היא היתה בוודאי נעלבת עמוקות. ובכל זאת, טוב עשה בית המשפט העליון שביטל, כצפוי, את פסילת מועמדותה לכנסת. לאלה שחששו שהפסילה מבשרת את קריסת חופש הביטוי בארץ, כמו גם לאלה החוששים באמת שרטוריקה קיצונית של זועבי וחבריה תוביל לאלימות, צריך לומר: תנוח דעתכם. גם חופש הביטוי בישראל וגם ביטחון הפנים של המדינה - מצבם טוב בהרבה ממה שנדמה לכם. רמת האלימות בין יהודים לערבים בישראל נמוכה להפליא (בוודאי יחסית למה שהיה צפוי על רקע סכסוך לאומי ממושך), ואילו רמת חופש הביטוי הישראלי גבוהה להפליא.

המיעוט הערבי בישראל מייצר, באמצעות דובריו ומנהיגיו, פרובוקציות מילוליות קשות כלפי המדינה והרוב היהודי, אבל הוא מייצר מעט מאוד אלימות לאומנית - הרבה פחות ממה שניתן היה לצפות בנסיבות הקיימות. הרטוריקה של רוב מנהיגי המיעוט הקתולי בצפון אירלנד, בתקופת העימות שם, היתה הרבה יותר מתונה ממה שאנו שומעים מחברי כנסת ערבים, אבל המציאות בשטח - גם מבחינת האלימות של המיעוט, וגם מבחינת האלימות של הרוב - היתה גרועה ורצחנית לאין שיעור יותר מהמציאות הישראלית.

כאשר שתי קהילות אתניות ודתיות חיות ביחד ובמעורבב באותו חבל ארץ ושונאות זו את זו באמת - שום הרתעה לא תעזור: החיים במקום כזה הופכים לגיהנום לרוב ולמיעוט כאחת. בישראל, היחסים האמיתיים בין היהודים לערבים, הרחוקים כמובן מאידיליה, מורכבים הרבה יותר, ובסך הכל טובים הרבה יותר (או שמא גרועים פחות, אם מעדיפים לנסח זאת כך), מכפי שניתן היה לצפות וממה שמשתמע מהרטוריקה הלאומנית משני הצדדים. לא שאין מקרים חמורים של אלימות, או הסתה ישירה שראוי לבלום, אבל בסך הכל נראה שהחופש לומר דברים קשים משמש כאן יותר כסוג של תחליף לעשיית מעשים קשים, מאשר כמבוא לעשייתם. בנסיבות אלה, פגיעה ברמה הנוכחית של חופש הביטוי בישראל תהיה טעות חמורה ומסוכנת.

עוד כתבות בנושא

במשך עשרות שנים אנו שומעים שחופש זה עומד לקרוס, והפשיזם עומד בשער. לא חסרים היום, ולא חסרו בעבר, סימנים מדאיגים המאששים את החששות האלה. אין לזלזל באיומים על הערכים הדמוקרטיים - יש להיאבק נגדם בכל האמצעים הקיימים בחברה חופשית. יש כאן קיצוניות אמיתית, וגם פשיסטים אמיתיים אינם חסרים.

ובכל זאת, עובדה היא שישראל היום היא, בסך הכל, מדינה חופשית הרבה יותר מאשר היתה בשנות השבעים, כאשר הדיבורים על סכנת הפשיזם נכנסו לאופנה. מי שיקרא את פסק הדין של בית המשפט האירופי לזכויות האדם, שאישר ב- 2009 את החלטת ספרד לאסור שתי מפלגות באסקיות שהואשמו בתמיכה פוליטית בטרור, יראה מיד שהפרשנות הספרדית והאירופית למושג "תמיכה בטרור" לצורך פסילת מפלגות היא דרקונית הרבה יותר מזו הישראלית.

ייתכן שהעתיד יוכיח כי הפשיזם הישראלי העומד לו בשער במשך עשרות שנים יתגבר לבסוף על ביישנותו המוזרה וייכנס לטרקלין. אך ייתכן גם שמנבאי ה"או-טו-טו פשיזם" פשוט אינם מיטיבים להבין את החברה הישראלית, כשם שלאומנים ימניים אינם מיטיבים להבין את האינטרס הלאומי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו