בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שלטון החוקבק

62תגובות

מה בעצם שלי יחימוביץ' אומרת כשהיא אומרת שהיא לא שמאלנית? היא אומרת טוקבק אלים בגרסה מנומסת. הרי יחימוביץ' יודעת לבטא היטב את עמדותיה. אז מדוע היא גם צריכה להוסיף שהעמדות האלה לא "שמאלניות"? היא לא מוסיפה בזה שום דבר בעל תוכן על העמדות שלה. אבל היא אומרת משהו עמום ולא מפורש על "שמאלנים", יהיו אלה אשר יהיו.

בכך היא מצטרפת לרוח הרעה של השנים האחרונות, שהפכה את הכינוי "שמאלני" לקללה. אם נצטט טוקבק מנומס יחסית, ממש בלי שום מלים גסות, מאתר "הארץ": "שמאלנים הזויים אל תשלו את עצמכם, זוהי רק ההתחלה! אנחנו נבוא חשבון עם כל הבוגדים השמאלנים!" מי שלא רוצה שלטון טוקבקים, כדאי לו להצטרף למי שעדיין לא חושש להזדהות כשמאל.

שלטון הטוקבקים לא רחוק. החידוש הפוליטי הבולט ביותר של ממשלת נתניהו היה מוסד שראוי לכנותו חוקבק: טוקבק בצורת חוק. שלל החוקים החדשים שיזמה ממשלת נתניהו דומים בכוונה שלהם לטוקבק אלים. אלה חוקים ששייכים לתחום הכללי של תעמולה יותר מאשר להסדרה של חיים משותפים. כמו טוקבקים ימניים אלימים באתרי אינטרנט, מטרתם פסיכולוגית: הטלת פחד, ביטוי אלימות סמלית ובעיקר סימון בוגדים. חוק הנאמנות, למשל. המטרה המעשית שלו שולית לגמרי. קשה להאמין שהוא נועד למנוע ממישהו לקבל אזרחות. הרי בסופו של דבר, אנשים יכולים לשקר, גם כשהם מצהירים נאמנות למדינה יהודית ודמוקרטית. אבל מבחינת מטרתו האמיתית של החוק זה לא משנה. אולי אפילו עדיף. החולשה המעשית של החוק היא מקור כוחו במישור הסמלי, שם הוא מיועד לעורר חשד בבוגדים ואויבים פנימיים, ואלה כידוע מאיימים יותר כשהם מתחזים ובלתי נראים. כל זה כמובן לא אומר שהחוק לא משפיע: המאמץ של יחימוביץ' להתרחק מעצם הכינוי "שמאל" מעיד עד כמה רחבה ההשפעה שלו.

במצב ההסתה הנוכחי, אדם שרואה את עצמו כשמאלני לא יכול להרשות לעצמו להצביע למפלגה שאינה יהודית-ערבית בעיקרון, כלומר למפלגה שאינה חד"ש. נדמה שאיזו הכרה בחשיבות העיקרון הזה שוררת באופן לא לגמרי מפורש בקרב רבים ממצביעי מה-שנקרא-פעם-שמאל. הסימן הטוב ביותר לכך הוא המגוון הרחב של סיבות שמסבירות למה לא להצביע חד"ש, הצצות לקראת הבחירות. יש למשל כאלה שאומרים, שאי אפשר להצביע למפלגה שתומכת בצפון קוריאה, בצ'אווס או באסד. למעשה, אחת הפעמים הבודדות שבה חדשות ערוץ 2 התייחסו בהרחבה יחסית לחד"ש היתה כתבה, שבה עמית סגל דיווח בהנאה צייתנית לא מוסתרת על בכירים במפלגה שמתנגדים להתערבות מערבית בסוריה.

אני לא יודע מהי עמדתה של חד"ש ביחס לצפון קוריאה או לאסד. אבל אני יודע, שביחס לשום מפלגה אחרת לא נשאלות שאלות כאלה. כשזה מגיע לחד"ש, המציאות הכלכלית, החברתית והפוליטית העכשווית בישראל נעשית אוטופית במידה כזאת, שאפשר לבחור לפי שאלות תיאורטיות גרידא. או שאולי זה שלטון הטוקבק ששוב עולה כאן אל פני השטח: הם אומרים שהם רוצים לחזק את העובדים או להלאים אוצרות טבע, אבל מה שהם באמת רוצים זה להשליט כאן את אסד.

עוד תירוץ: בפייסבוק נפוצה טבלה שמוכיחה, כי חברי הכנסת הערבים של חד"ש הרבה פחות פעילים מחבר הכנסת היהודי של המפלגה. בשביל מה לי להצביע לערבים אם מי שאני תומך בו הוא דב חנין המקובל? אני לא יודע הרבה על מה שעשו חברי הכנסת של חד"ש בכנסת האחרונה. זאת שאלה איזה מעשה ממשי יכול לעשות מישהו שהוא לא נתניהו. אבל אני מצביע חד"ש, כי להצביע חד"ש פירושו להצביע בעד עיקרון, כלומר בעד מה שבפרה-היסטוריה, לפני עשרים שנה אולי, קראו לו מפלגה. פירושו לא להצביע לאדם שיש לו עקרונות ואחר כך לא יהיו לו, אלא להצביע לעקרונות שמייצגים אותם אנשים, שאולי אנחנו אפילו לא אוהבים אותם. קחו את יאיר לפיד למשל: בראיונות תוקפים אותו על הכישלונות שלו בסקרים, והוא מתגונן בטענה שהסקרים לא מדויקים. אפילו לא עולה על דעתו להשיב, שמאבק על עקרונות ועל שינוי פוליטי עמוק לא יכול להימדד בסקרים.

ברוב כלי התקשורת ממעטים לסקר את חד"ש. אפילו מטבלאות הסקרים היא מושמטת. ההיגיון העומד מאחורי זה הוא ההיגיון של טוקבק גזעני. אם הם יהודים-ערבים בעיקרון, משמע שהם ערבים. הרתיעה מחד"ש בקרב השמאל היהודי היא ההד של ההיגיון הזה. כן, אנחנו מאמינים שצריך להיות קול יהודי-ערבי משמעותי בפוליטיקה, רק לא עם הערבים האלה. נהיה שמאלנים, אבל אחר כך. אבל לא ברור אם יהיה אחר כך. נתניהו התחיל בתעמולה כבר מזמן, לאורך כל הכהונה שלו, והיא עובדת היטב.

מלה אחרונה על מצביעי הפתק הלבן: שם ה"אחר כך" המשיחי בולט יותר מכל. אין שום פוליטיקאי שאני מזדהה אתו, אז אצביע בפתק לבן. אולי בעתיד, אחרי שנאכל הרבה חרא, יופיע סוף סוף מישהו שאוכל להצביע בעדו. על כך אפשר רק לומר, שבשורש המעשה טמון דחף נרקיסיסטי שמבלבל בין מוסר לפוליטיקה. כאילו עניינן של הבחירות הוא בשלמות המוסרית שלנו, המצביעים.

ד"ר יורן הוא מרצה לתקשורת



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו