בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השנה בה הקמתי ועד עובדים

50תגובות

אני מסתכלת בכותרת ומתקשה לעכל. בעבורי, כמו בעבור רבים אחרים, ועד עובדים נתפש כמושג אנכרוניסטי, שם נרדף לתנאים מופרכים, לניוון ואטימות במקרה הרע, ולמאבק דון קישוטי נגד סגירת המפעל במקרה הטוב. השנה האחרונה לימדה אותי, שאיש לא נולד עם מגאפון ביד וערכה להבערת צמיגים לשעת דחק. התאגדות עובדים היא כורח מציאות. ובמיוחד כשהעובדים הן עובדות.

כבר 4 שנים שאני מנהלת מעון בנתניה במסגרת ארגון "נשי חירות". מספר הפעוטות שאני אחראית עליהן נע בין 40 ל-100. אי אפשר לתפקד בעבודה כזאת אם אינך חושבת באמת שמדובר ב"עבודת קודש" או "שליחות"; גם כאשר אנו המנהלות נאלצות פעמים רבות למלא את מקום המטפלות, בשל מצוקת כוח אדם; גם כאשר שעות העבודות שלנו לעולם לא נגמרות, משום שהורים מוטרדים מתקשרים מחוץ לשעות העבודה הרשמיות בדאגה ליקר להם מכל. עבודה בהיקף אחריות כזאת, ואחרי 30 שנות עבודה, מצדיקה יותר מ-5,800 שקלים בלבד - המשכורת לה זוכות הוותיקות שביננו.

היכולת הזאת, להציג בגלוי את תלוש המשכורת שלי ולעמוד על זכותי, היא הגילוי העצמי הראשון שלי השנה. דיבור גלוי על תלוש המשכורת תמיד נדמה לי, כמו לרבים אחרים, כטאבו. כעניין אינטימי ואינדיווידואלי שלי מול המעסיק. את מתביישת ב"תלוש" אך מתביישת לא פחות להתלונן.

הגילוי השני שלי הוא את כוחה של הסולידריות. המאבק שלנו יכול היה בקלות להישאר מאבק מגזרי, והוא אכן החל ככזה - מאבק של המנהלות - אך לא יכולנו להתעלם מתנאי השכר של המטפלות והמבשלות. נשים שעובדות 10 שעות ביום ומטפלות בו זמנית ב-6 עד 11 פעוטות בתמורה לשכר מינימום, ללא תוספות ותק, קרן השתלמות או דירוג מקצועי. התאגדנו כל 350 העובדות ב-25 המעונות שמפעילה רשת נשי חירות.

מה לומדת המתאגדת החדשה? השיעור הראשון בהקמת וועד העובדות הוא ניסיון ההנהלה לבחון את מידת ביטחונכן העצמי. איך עושים זאת? בגימוד היכולות שלנו: "אם היית מוכשרת מספיק היית פותחת מעון משלך", נאמר למנהלת אחת. כשדיברנו על אפשרות של התאגדות, נאמר לנו : "מצדי שתשבתו: לנו יש מה לאכול, לעובדות - לא בטוח". כל אלו השיגו דווקא את האפקט ההפוך. מאבקנו נהיה נחוש יותר.

בשלב הבא כבר הצלחנו להושיב את ההנהלה למשא ומתן. לצערנו, ההצעות שהוצגו לנו עדיין משקפות את הזלזול שתיארתי לעיל. היום אנו משביתות לראשונה את המעונות ליום שלם. צמיגים בוערים לא יהיו, אך להט של עובדות הנלחמות למען שיוויון בתנאים למעונות בנעמת ובויצ"ו- בהחלט כן.

אז מה נאחל לפתיחת 2013?

נקווה כי פסק הדין של בג"ץ מהשבוע שעבר (ה-2.1.13), שאיננו מותיר עוד למעסיק לפעול נגד התאגדות עובדיו, יישא פירות. שעובדים ועובדות לא ישמעו עוד כי מאבקן נועד לכישלון משום שאינן מוכשרות דיין או מבוססות דיין, ושעובדות רבות יותר יבינו כי איש לא ינהל את מאבקן טוב יותר בעבורן. כולנו חלשות לחוד אך חזקות כאיגוד.

ענת שחף היא חברת הנהגת נשי חירות המאוגדות ב"כוח לעובדים"
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו