בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אין מקום לרופאים כאלה

72תגובות

בדצמבר 1982 טיפלתי בחולה הראשון שסבל ונפטר מאיידס בישראל. מאז ועד היום, אני מקדיש חלק ניכר מזמני לנושא - אני מטפל בנשאים ובחולי איידס, עוסק בכל ההיבטים הרפואיים, המדעיים והקליניים של המחלה, ומעורב בהתמודדות עם ההיבטים החברתיים, הפוליטיים והמוסריים שלה בארץ ובאפריקה. אני גם מנהל פורום ברשת שנועד להשיב לשאלות הקהל ובמיוחד לחרדות השכיחות כל כך בנושא.

מניסיוני המצטבר כרופא, איני מכיר אף מחלה אחרת שההתמודדות אתה כה מזוהה עם המאבק לזכויות אדם ונגד סטיגמות, אפליה וקיפוח. הצירוף הקטלני של מחלה שתדמיתה סופנית, והיא בעיקר מחלת מין ונפוצה בקבוצות אוכלוסייה שוליות - מכורים לסמים, פליטים מאפריקה, עולים מאתיופיה והומוסקסואלים - הופך אותה למחלה מפחידה ומאיימת ו"לא לגיטימית". על כן, גם כשהעובדות על דרכי התפשטותה, מניעתה וההגנה מפניה לגמרי ברורות ומבוססות, הפחד מפניה גובר על כל שיקול או ידע רציונליים. זהו, אם כן, הרקע לדיון - שלא היה צריך להתקיים - בוועדת האתיקה של הסתדרות הרופאים הישראלית (הר"י), על מחויבותו של הרופא לטפל בנשאים ובחולי איידס.

הדיון הזה היה תוצאה של תלונה שהגיש הוועד למלחמה באיידס נגד שני מנתחים פלסטיקאים, שסירבו לנתח נשא של הנגיף. מגישי התלונה לא שיערו, ובצדק, שקיימת בכלל אפשרות כי תלונתם לא תוביל לגינוי חד-משמעי של ה"סרבנים", ואף ציפו שהלשכה לאתיקה תוציא הוראה חד-משמעית, הקובעת כי חובתו של כל רופא לטפל בכל חולה, וכי "סירוב" לטפל על רקע מחלת האיידס גם אינו תואם כלל את הידע המדעי המבוסס בעניין קיומה של סכנה למטפל - אך בעיקר מנוגד לכללי המוסר הרפואי הבסיסי, נוגד לחלוטין את חוק זכויות החולה ולפיכך אף מחייב נקיטת צעדים משמעתיים עד כדי התליית רשיונם של ה"סרבנים".

להפתעת כולנו מתברר, שלא זו בלבד שלא יצאה בינתיים כל הודעה מגנה, אלא שבאותו דיון התבטא יו"ר הלשכה האתית של הר"י, פרופ' אבינעם רכס, כי "לא ניתן לקשור את הרופא למטופל בשרשרת". רופא אחר אמר, כי "לרופא המגדל לבדו את ילדיו יש הצדקה לסרב לטפל בנשא HIV, כי הוא עלול לסכן את חייו ולהותיר את ילדיו יתומים".

קשה להפריז בחומרת הדברים, שכן הם מעידים על בורות מדהימה בכל הנוגע לידע על מחלת האיידס, אך חמור מכך - הם שמים לאל את העקרונות הבסיסיים שעליהם מבוסס מקצוע הרפואה מאז עוצבו עקרונותיו. האם היה עולה על הדעת לאפשר לרופא להימנע מלטפל בחולה שחפת, כולירה, דבר, מלריה או סארס - כולן מחלות קטלניות בהרבה מאיידס בימינו? האם ייתכן שרופאים יתחלקו ביניהם על פי דרגת הסיכון שהם מוכנים לקחת עליהם? האם לא ברור כי חלק עצום בהצלחה, לפחות החלקית, במאבק באיידס, נבע מההכה החד-משמעית של הממסד הרפואי ושל רוב הממשלות בעולם, שאין להטיל סטיגמה בחולים ובנשאים ושעל כל המערכת הרפואית מוטלת החובה לעזור לחולים אלה ללא אפליה? ראוי גם להזכיר, כי הישגים אלה הושגו בתקופה שבה לא ידענו עדיין עד להיכן יגיעו ממדי המגיפה.

כדאי גם בהזדמנות זאת לרענן את הידע ולהביא את העובדות המבוססות שעליהן אין עוררין, ביחס לסכנת ההידבקות מן המחלה: א. מאז 1996 יש בידינו צירוף תרופות שהוכחו כיעילות ביותר בדיכוי הנגיף, ושהפכו את המחלה מקטלנית בכמעט מאה אחוזים למחלה כרונית שאפשר לחיות עמה אף מבלי לקפח את איכות ואורך החיים. ב. השימוש בתרופות הללו הביא למניעה כמעט מוחלטת של הדבקה מאם נשאית לילוד, וכן לטיפול מניעה מוצלח, המקטין משמעותית את שיעור ההדבקה לאחר חשיפה - בין אם בעקבות יחסי מין ובין אם כתוצאה מחשיפה לדם מזוהם. ג. הנגיף מחולל המחלה, בניגוד לתדמיתו המאיימת, הינו נגיף "חלש" אשר אינו מדביק בקלות. דרכי ההדבקה שלו הן רק במגע מיני, באמצעות דם מזוהם ומעבר מאם לילוד. הוא אינו חודר את העור, אינו מועבר דרך האוויר או האוכל, וגם חשיפה ברורה אליו מסתיימת בהדבקה רק אצל שיעור קטן של הנחשפים. ד. רופאים נשאי הנגיף, גם אם הם עוסקים בכירורגיה, אינם מעבירים את הנגיף למטופלים המנותחים שלהם. ומאידך גיסא, שיעור הרופאים שנדבקו בנגיף בגין חשיפה לנגיף היה ונשאר קטן ביותר ויש לצפות שהוא אף יירד, בעקבות הנהגת טיפול מונע לאחר חשיפה. ה. האמצעים הפשוטים הננקטים למניעת הדבקה בעיקר ביחסי מין נמצאו יעילים מספיק ואין צורך להשתמש באמצעים נוספים כדי להגדיל את הביטחון מפני הדבקה. על כל מי שעוסק ברפואה ובמקצועות הרפואה מוטלת החובה לנקוט את אותם אמצעי הגנה בלי תלות בידע שיקבל מן החולים שבהם הוא מתבקש לטפל.

לנוכח כל זאת, אנו דורשים קודם כל מן ההסתדרות הרפואית לצאת בקביעה חד-משמעית ביחס לחובה המוטלת על כל רופא בישראל לטפל בכל חולה ובכל מחלה ללא כל הגבלה. כמו כן אני מבקש להבהיר, כי בהתאם לאמנות ולהחלטות של מוסדות וארגוני הרפואה הבינלאומיים ראוי, שכל מי שיפר הוראה זאת יהיה צפוי להתליה של רישיונו. במקביל, אני דורש שמשרד הבריאות יתערב בפרשה ויבטיח, כי כללים אלה אכן יישמרו בישראל. יש לאסור על רופא המבקש להימנע מלטפל בנשא או בחולה באיידס, לעסוק ברפואה בישראל.

פרופ' בנטואיץ הוא חבר הנהלת רופאים לזכויות אדם וראש המרכז למחלות טרופיות ואיידס באוניברסיטת בן גוריון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו