בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חוק יסוד: הצלת הזהות היהודית

24תגובות

מחקרים מראים שאמונו של הציבור בבית המשפט העליון נמצא בשפל חסר תקדים. אך ייתכן שלא רק בית המשפט עצמו אחראי לכך. בנייר עמדה של המכון לאסטרטגיה ציונית שפורסם באחרונה - "הצעת חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום, הצורך המשפטי" - מדגים ד"ר אביעד בקשי כיצד ניתן להסביר את נטייתו של בית המשפט העליון שלא להגן על אופיה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, כנגזרת של חוסר איזון בתשתית החוקתית הישראלית, כפי שהיא מתבטאת בחוקי היסוד הקיימים.

לפני כניסתם לתוקף ב-1992 של שני חוקי יסוד המעגנים זכויות אדם אינדיווידואליות, בית המשפט איזן באופן מעורר הערצה בין כיבוד האופי היהודי של המדינה ואכיפת ביטוייו המעשיים, לבין הגנה על זכויות הפרט. כך למשל קבע בג"ץ ב 1965, ש"לא יכול להיות ספק בדבר - וכך מלמדים ברורות הדברים שהוצהרו בשעתו בהכרזה על הקמת המדינה - כי לא זו בלבד שישראל היא מדינה ריבונית, עצמאית, השוחרת חופש ומאופיינת על ידי משטר של שלטון העם, אלא גם שהיא הוקמה 'כמדינה יהודית בארץ ישראל', כי האקט של הקמתה נעשה בראש וראשונה בתוקף זכותו הטבעית וההיסטורית של העם היהודי לחיות ככל עם ועם, עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית, וכי היה בו באקט זה משום הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל".

מאז 1992 חלה שחיקה מדאיגה בנכונותו של בית המשפט להגן על אופיה היהודי של המדינה בפסיקות שונות. אפשר לראות בקלות כיצד המגמה של ירידת אמון הציבור בבית המשפט מתרחבת ביחס ישר להקצנה המשפטית, המדגישה את זכויות הפרט ומזניחה את זכותו של הרוב להגדרה עצמית.

כפי שמיטיב להראות ד"ר בקשי בנייר העמדה, בית המשפט מקריב פעם אחר פעם את האינטרס היהודי-הלאומי על מזבח המושג, המתרחב תמיד, של זכויות יחידניות. המגמה בולטת בתחומים מגוונים: החל בהתיישבות יהודית (בתחומי הקו הירוק), דרך שימור וכיבוד השפה העברית כשפת הלאום ותהליך התחייה העברי, וכלה בעיקור יכולתה של הדמוקרטיה הישראלית להגביל פעילות מפלגתית של כוחות פוליטיים החותרים תחתיה. העיוות המשפטי-הנורמטיבי מרחיק לכת עד כדי זילות האינטרס היהודי-לאומי והורדתו למדרגה של "אינטרס ציבורי" (במקום "זכות") ככל האחרים, שיש לקדמו באופן מידתי ככל האחרים.

מסכם ד"ר בקשי: "המהפכה החוקתית החלקית שברה אפוא את שותפות הערכים ההיסטורית בין ערכיה של ישראל כמדינה יהודית לערכיה של ישראל כמדינה המחויבת לזכויות אדם אוניוורסליות. עידן המשפט החוקתי הפורמלי החליף את עידן המשפט החוקתי המקובל, אך בתחליף החוקתי שהוגש לאזרחי ישראל נשמטה ההגנה הנחרצת שאיפיינה את המשפט המקובל ביחס לאופיה של ישראל כמדינה יהודית.

"ישראל עברה אפוא לא רק מהפכה חוקתית מבחינת סמכות בית המשפט לבטל חוקים, אלא מהפכה מבחינת מפת הדרכים הערכית שלה: ישראל הפכה ממדינה שמשפטה החוקתי מבטא ערכים של זכויות אדם ושל מדינה יהודית כאחד, למדינה שמשפטה החוקתי מבטא ערכים של זכויות אדם ולא מבטא ערכים של מדינה יהודית".

יש מקום לטענה ש"המהפכה החוקתית" של בית המשפט היא מחטף כוחני של אליטה משפטית ביורוקרטית הממנה את עצמה. אולם בכל הנוגע להתשה והנטישה של זהות היהודית של המדינה, אין לפטור את המחוקק מאחריות. מחד גיסא, הכנסת חוקקה שני חוקי יסוד שמהווים יסוד משפטי איתן להגנה על זכויות הפרט. מאידך גיסא, הכנסת טרם העבירה חוק יסוד הקריטי להשבת האיזון על כנו: "ישראל, מדינת הלאום של העם היהודי".

על הכנסת לפעול בעניין לאלתר, שכן גם המוניטין של בית המשפט העליון בעיני הציבור וגם אופיה היהודי של המדינה, שני עמודי התווך של הרעיון היהודי-דמוקרטי, נתונים בסכנת כליה.

עו"ד גולובנסקי יסד את המכון לאסטרטגיה ציונית, ומשמש כנשיאו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו