בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זמן נפלא להונאה עצמית

תגובות

לא האגו פיצל את ה"מרכז-שמאל". מסובך להסביר בקצרה את ההתפוררות החברתית והפוליטית, אבל היא קשורה בריכוזיות השלטון הגוברת, המפרקת את החברה לעוד מגזרים. ההפרטה לא יצרה ביזור (הטלוויזיה המסחרית היא דוגמה), אלא ברית מתעצמת של תעשיות נשק, צבא ומדינת מתנחלים, קונגלומרטים כלכליים ותקשורתיים, מרכז פיננסי מקומי וזר, מערכת חינוך אידיאולוגית.

כל אלה מגייסים כוח אדם, תלותי ברובו ולא מאורגן, מתוך רוב חלקי האוכלוסייה. החברה המתפרנסת מתפוררת בין נאמנות למרכז, קבלת ציוויו, וחוסר יכולת להתארגן נגד התעללותו. כמו דחפור מפרק קרקע.

הנה סימפטום אחד, כדוגמה, לחולשת האופוזיציה. ברור שרוב הישראלים מעדיפים עדיין גברים סמכותיים: בוסים בכלכלה, בצבא, בתקשורת, בפוליטיקה, בשלטון המקומי ובאקדמיה. כן, גם באקדמיה; אפילו פרופסוריות למגדר חיות עם זה לא רע. אבל בזירה הפוליטית של האופוזיציות השמאליות יש העדפה לנשים כמנהיגות. מרצ של 1992 - על חברי הכנסת המרקדים ב"צוותא" כנח"לאים - כבר איננה, ובמקומה אין אידיאולוגיה חדשה, אלא "דימויים חדשים", התואמים מגזר מצומצם.

יהודים מצביעי חד"ש הבהירו בקול ענות פייסבוק: מעדיפים דע"ם (בראשות אשה), עם סיכוי טוב לשפוך קולות לריק. רשימת העבודה מצטלמת נהדר, רק לא כאלטרנטיבה לניהול. "קדימה" לשעבר היא שני דברים: אשה מרשימה כראשת "התנועה" המצטמקת, ו"גבר משלנו" הצובר פתאום תמיכה משורת ה"קשוחים". יאיר לפיד גבר, ונפתלי בנט גבר-גבר, שלא לדבר על התותח ופגזיו, האם מישהו בשמאל היה מעז להציע ניצחון על הימין בעזרת כוורת מגוונת יותר, כתשובה לשאלה העממית "מי עוד ינהל"? ספק רב. אפילו עופר עיני שנוא שם (גם אחרי הניצחון המשמעותי מאין כמוהו ב"פלאפון").

זהו עניין עמוק, טרגי: עוד שסע בלתי נפתר, אבל התענוג להיטהר, לצדוק, ולהתאבל על תבוסה, מתוך הצטמצמות, הוא התענוג הגדול ביותר בשמאל. מה עוד אבד לשמאל? הקשר עם המזרחים בפריפריה. זה ידוע, ובכל זאת טרם נלמד. כמוהו הכישלון למצוא דרך לא לשבור את הכלים עם הדתיים. למשל, התשדיר של מרצ, שבו מככב סטריאוטיפ של "בחורה מזרחית", המדברת (גם בז'רגון לסבי) נגד חרדים - והכל מתחוור. אגב, "אחת כזאת" לא היתה עוברת פריימריס במרצ.

רוב המגזרים מתחבאים מאחורי הגב הלאומני, חלקם מסתתרים מאחורי רגישות פוליטית חדשה, וזאת לא הולידה עדיין שום סולידריות, זולת בריתות-לשעה קטנות. נראה שכל השחקנים בזירה הפוליטית נשכרים מהפיצול, מחירם בכנסת עולה. פוליטיקה היא סחורה. בקרוב ישכחו את הבוחרים. הכל יחזרו למקומם. הח"כים, היועצים, האסטרטגים, המגזרים, ארגוני השמאל. גם הפמיניסטיות, מהדוגמה למעלה, במקום להקים מפלגת נשים ולשכנע נשים, בפעילות דחפור נגדית, להילחם על שוויון, יעדיפו עמותות מתוקצבות, עם "קמפיינים" צווחניים, ויתכחשו למספר הנשים העצום - הרוב הגדול - שהצביעו לגבר-גבר.

המזרחים ימשיכו לשמר, כמעט בחשאי, את תחושת האפליה המוצדקת, הנשאבת שוב ושוב לתוך מפלגות, המקבלות את עליונות השלל על פני המאבק בשלטון. והשמאל הרדיקלי ישוב לבועה הקולוניאלית, אירוניה בסטטוס על מאבק, כמובן, רק לא מאבק נגד הסטטוס קוו. ושוב יניחו את מיליון הערבים בישראל להתפורר לבד. הרי עד שלא תקום רשימה מאוחדת: חד"ש, בל"ד ורע"ם-תע"ל - משום שאפליית הערבים היא אפליה אחת - ומי מהיהודים שרוצה להתנגד יצביע בעדה, עד אז לא יספרו את המגזר הערבי העצום. אבל בחירות, כמו חתונה, הן זמן נפלא להונאה עצמית.
 

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו