בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שומרי הסף מחסלים ובוכים

102תגובות

"שומרי הסף" איננו עוד סרט מחאה שמאלני נגד הכיבוש. רחוק מזה. הסרט התיעודי של דרור מורה הוא ההיסטוריה הרשמית-למחצה של השב"כ מאז 1967, מפי ששת ראשיו לשעבר. זו גרסת השירות לסכסוך הישראלי-הפלסטיני. זה גם סיפורה של "האליטה הישנה" שמאסה במלחמת הנצח.

הסרט מציג את השב"כ ואנשיו כקורבנות של הנהגה פוליטית, שהתחמקה מהכרעה מדינית על עתיד השטחים והעדיפה את "המלחמה בטרור". מנקודת הראות של ראשי השב"כ, הם היו "מנקי הביבים" שהחזיקו את הטרור ברמה נסבלת, כלשונו של בכיר השירות המנוח יוסי גינוסר.

העמדה הפוליטית של מורה היא רביניסטית: נילחם בטרור כאילו אין תהליך מדיני, ונתקדם בתהליך המדיני כאילו אין טרור. אין פלא, שיצחק רבין זוכה לזמן מסך רב יותר מראשי הממשלה האחרים. רצח רבין מתואר כנקודת המפנה ההיסטורית, שגרמה לאובדן השלום. המתנחלים מוצגים בסרט כפורעי חוק ומפגינים מתלהמים, וראשי הליכוד כמסיתים.

הנרטיב של הסרט נוח לשב"כ ומתעלם מההתנגשויות בין השירות לשלטון החוק. פרשת קו 300 (רצח שני מחבלים שחטפו אוטובוס ב-1984) מסופרת בפירוט מפי ראש השירות אז, אברהם שלום. אבל מורה עוצר את הסיפור באמצע ואינו מזכיר את בידוי הראיות בוועדת החקירה ואת החנינות שניתנו לרוצחים ולמחפים עליהם. הסרט אינו מספר על השקרים השיטתיים של חוקרי השירות בבתי המשפט, שחשפה ועדת לנדוי, ולא על פסיקת בג"ץ שאסרה על עינויים בחקירות.

הפלסטינים מוצגים בסרט בסטריאוטיפים: ערבי וחמור בשחור-לבן, נערים זורקים אבנים, המון רץ בצעקות אחרי אמבולנס, ויותר מכל, כמטרות בסרטי ירי של מזל"טים. נראה שכך רואים אנשי השב"כ את יעדיהם.

ראשי השירות נראים כפעילי מפא"י של פעם, בחולצות פתוחות צווארון, מבטא צברי-אשכנזי ושגיאות קלות בעברית. אני מכיר אותם מהבית: זאת הקהילה שממנה באו הורי (שלום למד עם אמא שלי בתיכון ועם אבא שלי בפלמ"ח, והבן-דוד השב"כניק של אמי מוזכר בסרט בחטף). כמו רבים מחבריהם בקהילה הזאת, גם ראשי השירות התרככו ונטשו את הביטחוניזם האקטיוויסטי. זה מה שקרה לשלום, לעמי איילון, לכרמי גילון וליובל דיסקין; רק אבי דיכטר עדיין מאוהב במלחמה ומתחרט על החיסול שלא הצליח.

דיסקין הוא הגיבור הטראגי של "שומרי הסף", אבי החיסולים שבשעותיו הפרטיות מתייסר בחיבוטי נפש על האנשים שהרג. "יורים ובוכים", בגרסת השב"כ. בנעוריו הושפע מ"אילו נוצחה ישראל", היסטוריה חלופית של מלחמת ששת הימים. ספר מטלטל, שבסיומו הערבים המנצחים תולים את משה דיין ולוי אשכול בכיכר מלכי ישראל (אחד המחברים היה רוברט ליטל, אביו של כותב "נוטות החסד"). היום חושב דיסקין, שישעיהו ליבוביץ צדק בנבואת הזעם והתוכחה שלו על הכיבוש, שיהרוס את ישראל מבפנים.

 

דיסקין מזכיר את רוברט מקנמרה, שר ההגנה האמריקאי שהנהיג את מלחמת וייטנאם עד שהתחרט והתפטר, ודמותו שימשה השראה לסרט. כמו מקנמרה שהתפכח, גם דיסקין אינו מאמין עוד לגרסה הרשמית. המהפך שלו חושף את קו השבר הפוליטי בישראל, החוצץ בין הימין המעדיף מלחמה תמידית לבין השמאל המחפש פשרה עם הפלסטינים.

כשצופים בסרט מבינים, מדוע דיסקין הסתכסך עם בנימין נתניהו ומדוע ראש הממשלה, אויב "האליטות הישנות", מינה כיורשו את יורם כהן החובש כיפה. אבל גם נתניהו אינו מאמין עוד שאפשר לגייס את הישראלים למלחמות וכיבושים, והוא רוצה להשעין את הגנת ישראל על גדרות וכיפות ברזל, ולסמוך על "שומרי הסף" שימשיכו לתחזק את הכיבוש.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו