בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לבני היא היחידה

246תגובות

אפשר, אפילו צריך, להצביע לאחת ממפלגות השמאל והשלום האמיתיות. אבל למרבה הצער, לא הכל יצביעו להן. למרבה המזל, גם לא הכל יצביעו למפלגות הימין. לאלה שבעבורם מרצ שמאלנית מדי; חד"ש, בל"ד, רע"ם-תע"ל ודעם ערביות מדי; ארץ חדשה חדשנית מדי - נותרו למעשה ארבע אפשרויות: העבודה, התנועה, יש עתיד וקדימה. למתלבטים בין אלו, רק להם, מוקדשות השורות הבאות: הצביעו לתנועה.

שם המשחק: אלימינציה. הברירה הטבעית היתה צריכה להיות מפלגת העבודה, אבל היא מועלת בתפקידה ומונעת מפחדנות ושתלטנות של העומדת בראשה. קשה להגזים בתפקיד ההרסני של שלי יחימוביץ' בהסרת נושא הכיבוש מסדר היום, וקשה להבין את שתיקת הכבשים של נתיניה, המעטרים את רשימתה. רבות כבר נכתב על כך, והמסקנה היא אחת: אסור להצביע לה.

יש עתיד גרועה יותר: יאיר לפיד מתעלם עוד יותר מיחימוביץ' מהפיל הגדול העומד בחדרנו. לפיד אוסר מלחמה בנושא הרה גורל אחר: האם יהיו לנו שרים בלי תיק. מי שרוצה לעסוק בזוטות ובטפלויות מעין אלו, שיצביע לו. יש לקוות, שכאלה יהיו מעטים.

האופציה של קדימה היא אופציית החמלה והרחמים: האם יסולק שאול מופז מהכנסת, האם תיעשה עוולה כזאת במקומותינו. קמפיין הבחירות של קדימה נראה יותר כמו מסע התרמה של עמותה המחלקת מנה חמה בחורף לחסרי בית אומללים. אבל קשה לעורר חמלה למען מי ששירותו הצבאי והביטחוני התאפיין באכזריות יוצאת דופן, גם בסטנדרטים שצה"ל מנפק. מופז אפילו מתהדר בכך: תשדיריו מתגאים בהרוגים מעשה ידיו. לכן גם את האופציה הזאת מומלץ להסיר.

נשארה התנועה בראשות ציפי לבני, הרע במיעוטו. למי שבעבורו אפילו מרצ היא סוף העולם שמאלה, התנועה היא האופציה ההגונה והסבירה היחידה. לבני היא אשה הרודפת אחרי בשורה. חדורת שליחות, כנה ואמיתית, היא היחידה במרחב הפוליטי שלה שאינה מהססת לדבר על הפיל. למעשה, אינה מפסיקה לדבר עליו. אמנם לא רצון בקץ הכיבוש מניע אותה, לא זכויות האדם, לא הצדק ולא המוסר, אבל היא לפחות מודה בקיומה של בעיה גורלית, ואפילו משוכנעת שיש בכוחה לפתור אותה.

עופר וקנין

למרבה הצער, הבעיה בעיני לבני גם היא בעיה של לאומנים: היא רק רוצה מדינה יהודית, ובה כמה שפחות ערבים. אבל מתוך שלא לשמה היא באה לשמה: גם אם מניעיה נפסדים, לבני מבינה לפחות, שכך אי אפשר להמשיך. היא גם היחידה כמעט המבינה שיש עולם. היחידה כמעט המחוברת למציאות הבינלאומית. היחידה כמעט שאינה חושבת שישראל פועלת בחלל ריק, עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב.

בשבועות האחרונים ראיתי כמה מהופעותיה: היא מרשימה. באמת אכפת לה. היא גם יודעת להבדיל בין טפל לעיקר. העובדה שלצדה עומדים עמיר פרץ ועמרם מצנע מוסיפה לה משקל. הפתרון שהיא מציעה אינו מספק. שום פלסטיני אחראי לא יוכל לחתום עליו. היא גם מאוהבת במשא ומתן, זה שמזמן כבר היה צריך לעבור מן העולם. הכל כבר נידון לעייפה, לבני, עכשיו הגיע זמן ההכרעה. ישראל צריכה להחליט הראשונה: האם פניה לסוף הכיבוש, כן או לא. כל היתר ייגזר מזה.

נכון גם, שלבני כבר היתה שם ולא הגיעה לכלום: גם היא הקדימה את העיסוק בזוטות לפני ההכרעה הגדולה, שספק אם נפלה גם אצלה. אבל הדרך שעשתה מבית האצ"ל שבו גדלה עד לשולחן המו"מ עם אחמד קריע מעוררת הערכה, עם כל ההסתייגויות.

כן, להסתייג מלבני אפשר וצריך. אני לא אצביע לה. אבל לבני היא המענה למי ששמאל בעבורו הוא מלה גסה - היא היחידה (כמעט).
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו