אל הקיר

ארי שביט
ארי שביט
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
ארי שביט
ארי שביט

בעוד פחות משבוע נדע את התשובה הפוליטית: האם היתה הפתעה כלשהי בבחירות? האם הליכוד-ביתנו אכן היתה למפלגת שלטון חזקה, או נותרה מפלגת-נתניהו סחיטה? האם מיצבה העבודה את עצמה כמפלגת אופוזיציה מובילה בעלת מספר מנדטים גבוה? האם שמר נפתלי בנט על המומנטום עד קו הגמר? האם גבר יאיר לפיד על ציפי לבני, או להיפך, או האם שאול מופז גנב לשניהם את ההצגה? האם ברגע האחרון השמאל הגווע שינס מותניים ושלח אל כנסת אפילה אבוקה עזה של מרצ? והרב אמסלם ואלדד יניב? והכוח להשפיע?

אבל כבר בסוף השבוע הזה אנחנו יודעים את התשובה המדינית: בחירות 2013 היו בחירות של אל-הקיר. ראינו את הקיר, ידענו שאנחנו עומדים להתנגש בו, ובכל זאת לא הסטנו את ההגה בעוד מועד כדי למנוע את ההתנגשות. באלף ואחת דרכים שיטינו בעצמנו. ביותר מ-30 מפלגות הולכנו את עצמנו שולל. זרינו חול בעיני כל. בסוף בסוף, לא הנחנו מאחורי הפרגוד ולו פתק אחד שמאחוריו כוח פוליטי רציני, שיתמודד באופן רציני עם הרצינות התהומית של המצב הישראלי.

ועידת יהדות, ישראל והעולם: מתיקון שבועות לתיקון עולם

הדברים שאמרו השבוע בבית הלבן לעמיתי וחברי ג'פרי גולדברג הם רק קצה של קרחון. הדברים שעמיתי ואני שומעים מבכירים אמריקאים ואירופים הם עוד קצה של קרחון. הזעם של ברק אובמה הוא קצה של קרחון, והייאוש של אנגלה מרקל הוא קצה של קרחון, וגם ספיקת הכפיים של פרנסואה הולנד ודייוויד קמרון. הביקורת הנוקבת על ישראל בעיתונים האמריקאיים היא קצה של קרחון, וכך גם התיעוב כלפי ישראל באינטליגנציה האירופית ותחושת המיאוס הגוברת בקהילה הבינלאומית כלפי מדינת היהודים.

כשמחברים את כל קצות הקרחונים הללו מגלים קיר-קרחון אימתני. ישראל של בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן שטה אל התנגשות צפויה מראש עם קיר הקרח של אובדן אהדה ואובדן לגיטימיות ונידוי.

במערכת הבחירות היינו אמורים להסיט את ההגה למניעת ההתנגשות. בשלושת החודשים האחרונים היינו אמורים לעשות הכל להצלת פתרון שתי המדינות ולהצלת המדינה היהודית הדמוקרטית ולשימור דמותנו כאומה מוסרית ותרבותית. היתה לנו הזדמנות לשנות את נתיב ההפלגה ולהחזיר את ישראל אל משפחת העמים המאבדת את סבלנותה וסובלנותה ביחס לשיגיונות ההתנחלות שלנו.

אך במקום לעשות זאת עשינו את ההיפך. הימין נהפך לימין פראי, המרכז נהפך למרכז ציני, והשמאל נהפך לשמאל חברתי. פרט לתנועה ולמרצ, שום מפלגה לא התעמתה ברצינות עם המתרחש סביבנו; אך הואיל והפתרונות שהציעו לא היו משכנעים, לא ניטש קרב של ממש. בעוד העולם סוגר עליה, מדינת ישראל עצמה את עיניה והתמכרה ליריד הבלים פוליטי עלוב ואווילי.

"פייננשל טיימס" הגדיר השבוע את ראש הממשלה כגאון טקטי ואידיוט אסטרטגי. נתניהו אינו אידיוט אסטרטגי, אך בהיותו עילוי טקטי הוא הצליח למנוע התנגשות חזיתית בין ישראל לבין המערב הן בכהונתו הראשונה והן בכהונתו השנייה. ספק רב אם יוכל לחזור על הנס הזה גם בכהונתו השלישית. הימין החילוני, הימין הדתי הלאומי והימין החרדי לא יאפשרו לו זאת. זאב אלקין, משה פייגלין ובנט לא יותירו לו את מרחב התמרון הנדרש.

כך שהתוצאה הסבירה של בחירות 2013 אינה רק ניצחון פירוס אישי של נתניהו וניצחון פירוס גושי של המחנה הלאומי הלאומני. התוצאה הסבירה של בחירות 2013 היא אובדן הסיכוי שישראל תתפכח קודם שהמציאות תכה בה. ההתפכחות בוא תבוא. אבל למרבה הצער, היא תבוא ככל הנראה אחרי ההתנגשות בקיר.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ