מעולם לא היה פה שמאל

ענת סרגוסטי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ענת סרגוסטי

השאיפה להיראות בציבור כמפלגת מרכז אינה ייחודית למערכת הבחירות 2013. מפלגת העבודה בראשות שלי יחימוביץ' ממשיכה קו ששירטטו כל מנהיגי השמאל לפניה, אלא שהיא אומרת את הדברים בגלוי: אנחנו לא שמאל. הרצון של יחימוביץ' למקם את העבודה במרחב הווירטואלי שבין "התנועה", "יש עתיד" ו"קדימה" אינו יוצא דופן. קודמיה נהגו בדיוק כמוה, והציבור, בטעות, קרא להם בשם שמאל.

השיח המרכזי בישראל נע תמיד במרחב הדילמה שבין מדינה יהודית למדינה דמוקרטית, ותמיד בחר ביהודית. התפישה הרווחת, ולפיה "השמאל הקים את המדינה", אינה מקבלת חיזוק מהעובדות ההיסטוריות, ולכן אין לה בעצם תוקף ממשי.

מדור הזירה

מאז התקבעו המושבים באסיפה הלאומית בצרפת בין ימין לשמאל במאה ה-18, שורה של ערכים מגדירה תפישת עולם שמאלנית: השמאל דוגל בהשקפת עולם חילונית ובהפרדת הדת מהמדינה. הוא מקדם ערכים אוניוורסליים ומעדיף אותם על הלאום או הלאומנות. השמאל דוגל במשא ומתן, לעומת הימין המאמין בחשיבות הכוח הצבאי כגורם לביטחון ולכידות לאומית. בהיבט הכלכלי, השמאל דוגל בשוויון ומדיניות סוציאל דמוקרטית, לעומת הימין המקדם ליברליזם ומדיניות קפיטליסטית.

האם עמדו ערכים אלה במבחן המציאות? האם היתה כאן מפלגת שלטון שקידמה את הפרדת הדת מהמדינה? האם היה מנהיג של מפלגת העבודה, שבבואו לכונן קואליציה לא העדיף לעשות זאת עם מפלגות דתיות וחרדיות, כשהוא מקריב בדרך את הפלורליזם והערכים החילוניים? האם יכולה מפלגה להיקרא מפלגת שמאל כשהיא מקדמת באופן עקבי מדיניות של אפליה ממסדית כלפי 20% מאזרחי המדינה המשתייכים ללאום הערבי? עד כמה יכולים מפלגה או מנהיג לשייך את עצמם לאתוס ערכי שמאלני כאשר במקרה הטוב הם מתעלמים מחמישית מאוכלוסיית ישראל, ובמקרה הטוב פחות מתנכרים אליה?

האם יכולה מפלגת העבודה לראות את עצמה כחלק ממשפחת מפלגות השמאל בעולם המערבי כאשר מנהיגיה לדורותיהם יצרו, טיפחו והזינו את חוסר השוויון כלפי המזרחים? האם יכולה מפלגה כמו העבודה להתהדר בתואר שמאל אחרי שהיתה אחראית לא רק להקמת עיירות הפיתוח, אלא גם למדיניות מתמשכת של החלשת המזרחים המתגוררים שם?

האם היתה העבודה יכולה אי פעם להיקרא מפלגת שמאל, כשראשיה והממשלות שבהן כיהנה קידמו ובעיקר עודדו הקמת התנחלויות בשטח כבוש על אדמות השייכות לעם אחר?

האם אפשר להאשים את יחימוביץ' בכך שאינה מסתייגת ממפעל ההתנחלויות, כאשר ממשלת העבודה בראשות לוי אשכול חתומה על ההתנחלות הראשונה, שהוקמה בספטמבר 1967, שלושה חודשים בלבד אחרי מלחמת ששת הימים, ובלי לנהל כל דיון ציבורי על העניין?

במה שונה יחימוביץ' מאליקים העצני, לשעבר איש תנועת העבודה, שעבר לגור בקרית ארבע בטענה שהוא ממשיך את מפעל ההתנחלות שהחל עוד לפני 1948? (העצני מדבר על כך בהרחבה בסדרה החדשה "על צד שמאל"). האם שונה יחימוביץ' ממנהיגי מפלגת העבודה לפניה, דוד בן גוריון, גולדה מאיר, שמעון פרס, אהוד ברק ואחרים, בכך שהיא מתעלמת מהאזרחים הערבים? מנהיגי העבודה לפניה התייחסו לערבים כאזרחים סוג ב'. הם נזכרו בהם פעם בארבע שנים כשרצו את קולותיהם בקלפי, אבל לא כשהרכיבו קואליציות, כשחילקו כיבודים, כשמינו שרים, כשקבעו תקציבים. רק ממשלת יצחק רבין היתה יוצאת דופן בעניין זה.

השאלות האלה, שכמה מהן עולות לדיון בסדרה "על צד שמאל", ראויות לדיון מעמיק קצת יותר מזה המתקיים היום. דיון שאינו נכנע לרטוריקה של מנהיגי המפלגות, המנסים לשכנע את הציבור, שהם כולם כולם בעצם רק מרכז.

הכותבת היא מנכ"לית "אג'נדה", ארגון המקדם סיקור של נושאים חברתיים באמצעי התקשורת

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ