בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ארה"ב עדיין צריכה את ישראל

68תגובות

במחצית שנות ה-70 אמר הנרי קיסינג'ר, אז שר החוץ האמריקאי, את אמרתו המפורסמת: לישראל יש רק מדיניות פנים. מדיניות חוץ? יוק. היום אין מופנים כלפי ישראל לחצים ברוטליים דוגמת אלה, אך נראה שדבר לא השתנה מאז: שום מפלגה אינה מציגה, גם לא ערב בחירות, תוכנית למדיניות חוץ לטווח ארוך. ("חזון שתי המדינות לשני העמים" משתייך לתחום החזון, אך לא לסיווג של מדיניות חוץ. מדובר בהצגת עמדה אידיאולוגית, הקשורה, כמוכח בעשורים האחרונים, בחזון אחרית הימים).

האופי המאלתר, המגיב, של הישראלים מתבטא גם במדיניות החוץ. מצד אחד, עלבון לנוכח כל בדל ביקורת מבחוץ (או שמחה לאיד של מי שנהנים מהשפלת מדינתם ואף מתן סיוע למוציאי דיבתה), ומנגד יוזמה מעטה בנקיטת מדיניות חוץ דינמית וגמישה תוך כדי ניסיון להשתחרר מקונספציות מקבעות.

במשרד החוץ ובאקדמיה יש אמנם לא מעט ניירות עמדה העוסקים בשינויים הצפויים בעולם עקב ההתחזקות, לא רק בכלכלה, של סין, הודו ומדינות אחרות בדרום מזרח אסיה. אף שאין מחלוקת בעניין ירידת מעמד ארצות הברית, גם הכלכלי, ותהליך ההתכווצות העובר על אירופה - מדיניות החוץ כאן ממשיכה להתרכז במערב.

סיבת הקיבעון: הפוליטיקאים המובילים, הממסד הדיפלומטי, התקשורתי ובמיוחד האקדמיה קשורים בטבורם להוויה האמריקאית, לתרבותה, ובעיקר לתקציביה. לכולם חברים בממשל, בקונגרס, באוניברסיטאות, בארגונים היהודיים ובתקשורת האמריקאית. לאמריקה עולים לרגל. ראשי הממשלות, שרי החוץ ושאר פונקציונרים אף אינם מנסים ברובם ליצור קשרים דומים במזרח. כל המשאבים מושקעים במאמצים להוכיח שאנו חלק מהעולם המערבי.

אשר למינוי של צ'אק הייגל לשר ההגנה - הממסד הישראלי וארגונים יהודיים רבים (למעט ג'יי סטריט, שהשמחה דווקא שוררת במעונו) מודאגים ממינויו. הייגל אכן איננו ידיד ישראל, אך לא לשם צינון נוסף ביחסי וושינגטון וירושלים החליט ברק אובמה למנותו לתפקיד החשוב. הנשיא אובמה החליט להניף את גרזן הקיצוץ על תקציב הביטחון. אחד האמצעים: צמצום חד בנוכחות חיילי ארצו בעולם, במיוחד קרוב אלינו.

מכאן, שמעז יוכל גם לצאת מתוק: אמריקה תצא בהדרגה מהאזור, אך האינטרסים המובנים, דוגמת הצימאון לדלק, אינם יוצאים עמה. על מי תוכל להישען בתקופת התוהו ובוהו שבו שרוי האזור בשנים האחרונות וזליגת המגמות המהפכניות גם לעבר "בעלות הברית" דוגמת סעודיה וירדן?

כשהכל מסביב כה מעורער, ישראל יכולה - והפעם אין זה חלום באספמיא נוסח שמעון פרס - להיות בעלת ברית יציבה, ניתן לשכנע בכך גם את הייגל, של המעצמה המתכנסת לתוך עצמה בתקווה שיבואו לה ימים טובים מאלה.

הבהרה

בניגוד לדברים שכתבתי ("יום הכיפורים של מעריב", 27.9.12), התברר לי, כי דורון גלעזר ורות יובל, לשעבר עורכיו הראשיים של "מעריב", מעולם לא השתייכו או הזדהו עם ה"שמאל האנטי ציוני". כמו כן, בניגוד למה שפורסם, בתקופת כהונתם כעורכי "מעריב" עלתה תפוצתו של העיתון וצומצמו הפסדיו. עיתון "הארץ" ואני מצטערים על פרסום הטענות השגויות על אודות גלעזר ויובל.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו