בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אשליית ניהול הסכסוך

15תגובות

המאמר שפירסם עמיתי שלמה אבינרי ("ללא אשליות", "הארץ", 11.1) מציג אמת חשובה: שאין כמעט סיכוי להגיע להסכם בין ישראל לפלסטינים. אכן, אחרי 20 שנה של מאמצים מאז חתימת הסכמי אוסלו, ולאחר שנדחו הצעות מרחיקות לכת של ראשי הממשלה אהוד ברק ואהוד אולמרט, יהיה זה חסר תועלת להמשיך ב"עוד מאותו הדבר". לכן דרוש, כדברי אבינרי, "לחשוב מחוץ לקופסה ולא לשגות באשליות", וגם יותר מכך.

אך המלצת אבינרי לנהל את הסכסוך תוך כדי צעדים בוני אמון מבוססת גם היא על אשליה. ההשוואות הבינלאומיות שעליהן אבינרי מסתמך אינן תואמות את הנסיבות באזורנו. בקשמיר לא עומד על הפרק דיון בעצם זכות הקיום של פקיסטאן והודו. בקפריסין, בוסניה וקוסובו הגיעו למצב של קיום הדדי (מודוס ויונדי) יציב יחסית, ופוטנציאל האלימות מרוסן על ידי האיחוד האירופי ונאט"ו. סכסוכים אלה גם אינם חלק מעימות כולל.

הצעדים לבניית אמון שאבינרי מציע, כגון ויתור על המשך הבנייה בשטחים ושינוי מהותי במערכת החינוך וההסברה הפלסטינית, הם חסרי סיכוי. שני הצדדים לא יממשו רעיונות כאלה, אלא אם יהיו קשורים לאופק מדיני המקובל עליהם. כפי שמוכיחה ההיסטוריה, אופק כזה אינו בר-השגה. חוסר ההתייחסות של אבינרי לחמאס וליחסיו עם הרשות הפלסטינית מגביר את העדר הריאליזם שבהמלצותיו.

ברצוני להציע ראייה אחרת: אמנם אין סיכוי להרגיע את הסוגיה הפלסטינית במשא ומתן על פי הדגם הישן, אך גם אין סיכוי ל"צעדים קטנים". להיפך, צפויה הסלמה של האלימות מהצד הפלסטיני, כגון במרי אזרחי ומגה-טרור. חמור מכך, הסכסוך בין העולם הערבי המוסלמי לישראל היהודית צפוי להתלקח.

איראן היא סכנה חמורה, ומבחינת ישראל כל האופציות בעניינה קשות, ועלולות לגרום לתהפוכות נוספות במזרח התיכון, שיפעלו לרעתנו. אין לשלול את האפשרות של היווצרות חזית דרומית-מזרחית-צפונית אנטי ישראלית. הנה, יכולת הלחימה הטובה של המורדים האיסלאמים במאלי הפתיעה את הצרפתים; הולכות ומתפתחות טכנולוגיות מסוכנות, שאויבי ישראל עלולים להשתמש בהן, כגון בתחום הסייבר והביולוגיה הסינתטית. הזירה העולמית משתנה לאו דווקא לטובתנו, כולל מעמד ארצות הברית ויחסיה עם ישראל ועוד.

בלי להיתפס לפסימיות יתרה (שכן אין לי ספק ביכולת העמידה של ישראל) אפשר לקבוע, שהבעיה המרכזית של ישראל אינה טמונה בסוגיה הפלסטינית בלבד, אלא בכלל הסכסוך הערבי הישראלי. זאת ועוד, שום הסכם עם הפלסטינים, אם יושג, אינו בר-קיימא בסביבה של סכסוך מתמשך. בסכסוך הזה צפויים לנו אירועים, שכולם כמעט יהיו שליליים. זה הצפי בהסתברות גבוהה, אלא אם כן תחולל ישראל קפיצה פרדיגמטית במדינאות שלה.

שלא במתכוון, אבינרי מספק מעין אליבי למדיניות של "ניהול הסכסוך" הנוחה לכאורה לישראל בטווח הקצר. הגבולות שקטים, צבא סוריה מרוסק, איראן נלחצת, החיזבאללה מודאג, הפלסטינים אינם סכנה של ממש, ההשפעה של היהודים ואוהדי ישראל בקונגרס בארצות הברית נראית איתנה, וכן הלאה.

משמע, שאין צורך בחידושי מדינאות הכרוכים בדילמות ערכיות, בחילוקי דעות חריפים, או במשברים פוליטיים. למשל, בהקשר להצעות של אבינרי להפסיק את הבנייה בשטחים, יש שידרשו להמתין שהפלסטינים ישנו את דרכם בהתאם להמלצותיו - דבר שלא יקרה. בכך עלולה גישתו של אבינרי לפעול כאופיום לעם בכללותו - שמאל וימין כאחד - להתכחשות לדינמיקה של המציאות ולהתמקדות יתר בסוגיה הפלסטינית על חשבון העיקר, שהוא הסכסוך בכללותו.

במצב הזה, אף על פי שאינני חוזה מפולת, הרי שקיימת הסתברות גדולה לכך שעל ישראל ינחתו בעתיד הנראה לעין מכות קשות בגלל העדר חדשנות רדיקלית במדיניות.

בכך עולה השאלה הקשה מכל: אם משא ומתן עם הפלסטינים הוא מבוך בלא מוצא, וניהול הסכסוך תוך כדי שינויים שוליים מוביל למדרון חלקלק - מה כן אפשר ודרוש לעשות?

אציג את הליבה של המלצתי בדרך של תרחיש מוחשי, היכול להתפתח באופן פסימי או אופטימי. ההמלצה היא, שראש הממשלה הישראלי הבא ייזום, זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד, מהלך מפתיע (אחרי תיאום חשאי במפגש אישי עם נשיא ארצות הברית) ויצהיר, כי מצב המזרח התיכון מחייב מאמץ משותף כדי להובילו לדרך של שגשוג ושלום וכי ישראל מוכנה לתרום את חלקה. לשם כך ישראל מציעה לפתוח במשא ומתן עם מדינות ערב והפלסטינים לסיום כלל הסכסוך הערבי הישראלי, תוך כדי הבאה בחשבון של היוזמה הערבית, בכפוף להתאמות. תמורת נירמול יחסים והסדרי ביטחון אמינים תהיה ישראל מוכנה לוויתורים מרחיקי לכת, שפרטיהם יוצגו במשא ומתן.

התרחיש הפסימי הוא, שמרבית מדינות ערב יסרבו להצעה הזאת, או יציגו תנאים מוקדמים שישראל לא תוכל לקבל. אולם גם על פי התרחיש הפסימי הזה, ישתפר מאוד המצב הבינלאומי של ישראל, יחסיה עם ארצות הברית יתחזקו, ייווצרו תנאים נוחים יותר לפעולה נגד איראן, ותונח תשתית ארוכת טווח לשלום מקיף במזרח התיכון.

ואילו על פי התרחיש האופטימי, הרי שבנוסף ליתרונות הצפויים בתרחיש הפסימי ייפתח משא ומתן עם חלק ממדינות ערב והמדינות המוסלמיות המעוניינות בייצוב, תוך כדי התקדמות להסכם מזרח תיכוני חלקי, שישפר מאוד את המצב המדיני והביטחוני של ישראל.

כלומר, בכפוף לבחינה מעמיקה נראה, כי רב הסיכוי לכך שההמלצה עומדת במבחן של שני התרחישים. לכן דרוש לשקול אותה ברצינות ובפתיחות. עם זאת צריך להיות ברור, שתנאי להליכה בדרך המוצעת הוא נכונות אמיתית של ישראל לסגת בשלבים לגבולות 1967, בחילופי שטחים, ולהנהיג משטר מיוחד בחלקים בירושלים בכפוף להסדרי ביטחון אמינים. תנאי מוקדם לתנאי הזה הוא ראש ממשלה חכם, יצירתי וחזק גם יחד.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו