כמה הם יהירים

ניבה לניר
ניבה לניר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ניבה לניר
ניבה לניר

רק פעם אחת, בהצבעתי הראשונה לכנסת, השטחים והכיבוש לא היו בלב החלטתי למי להצביע. זה היה ב-1965. הייתי בגיל שבו אנשים צעירים חושבים על אהבה ולא על מלחמה, אם אין אחת בסביבה. אחרי שנתיים היתה. היא שינתה את תבנית נוף מולדתנו ואת חיינו. אחדים הבחינו בכך כמעט מיד. לאחרים נדרשו שנים אחדות ואף יותר כדי לראות, שקשיות עורף מדינית, מלווה בהתנחלות, גזלה ועוול מן הצד הישראלי, שיגררו התקוממות וטרור מן הצד הפלסטיני - ישנו את פניה של ישראל ללא הכר.

נמניתי עם הראשונים. ב-68' כבר הפגנתי למען הכרה ישראלית בזכויות הלגיטימיות של העם הפלסטיני, ושתי מדינות לשני עמים. המשכתי בכך שנים. ספגתי מכות משוטרים ומבריוני ד"ב (דיכוי בוגדים). נעצרתי ונשפטתי. העיפו אותי מעבודתי ב"על המשמר" - עניין שאיני מצטערת עליו, להיפך. בקיבוץ הביטו עלי בעין עקומה. אך התמדתי בהצבעתי לשמאל - ל"רשימת השלום", "מוקד" ושל"י. לא היה זה עניין הרואי הראוי לאידיאליזציה. לצד ההישג בהטמעת "שתי מדינות לשני עמים" - מאבקי השמאל הניבו כוח פוליטי דל.

מדור הזירה

המעשה הפוליטי המשמעותי ביותר שלקחתי בו חלק היה העבודה לצדו של יצחק רבין. כמה מחברי טענו לבגידתי בשמאל. הוויכוח בינינו נסגר לאחר הסכמי אוסלו, וננעל לאחר הרצח. שמונה פעמים, ולא בלב קל, הצבעתי לעבודה. אבל בחלוקה הישראלית בין שמאל לימין, העדפתי את חלוקת הארץ על פני כל חלוקה אחרת, ואני מודה לשלי יחימוביץ' שהאירה את עיני כי הצבעתי לעבודה לא היתה הצבעה לשמאל, וחסכה ממני את הפעם התשיעית.

ראש הממשלה בסיור בבסיס כיסופיםצילום: אדי ישראל

מאז רצח רבין ישראל היא הדמוקרטיה היחידה שבה ראש ממשלה מנהל את מערכת הבחירות שלו באמצעות מתווכים: עיתונאים ומצלמות. באולפנו, לפני חיילים, לצד זמרת, שרי ממשלה, ח"כים וחברי מרכז כניצבים. חישבו על הבחירות בארצות הברית ובאירופה. על הקילומטראז' שעושים המתמודדים כדי להציג לפני בוחריהם סדר יום ותוכניות פעולה. מצאו, אם תוכלו, נושא שנוי במחלוקת, שיריביהם ומראייניהם מניחים להם לחמוק ממנו, ותארו לעצמכם מערכת בחירות אמריקאית ללא עימותים טלוויזיוניים בין המועמדים.

ועכשיו חזרו למערכת הבחירות בישראל, ליבול של יום אחד: ביום חמישי, בעמודו הראשון של "הארץ", התפרסם תצלום למזכרת: ראש הממשלה בביקור במחנה צבאי בעוטף עזה. אגרופיו קפוצים. לצדו שלוש חיילות (צלם: אדי ישראל). נתניהו מעביר מסר לאובמה: "רק אזרחי ישראל יקבעו את גורלם"; ומסר לאזרחי ישראל: יש לכם ראש ממשלה העומד בלחצים שאובמה ואחרים מפעילים עליו. ראש הממשלה שלכם חזק. העניין הוא שאובמה הקדים את נתניהו, כשאמר לישראלים באמצעות ג'פרי גולדברג, קבעו את גורלכם, דרדרו את מעמדה של ישראל כרצונכם. אינני מתכוון להתערב בקביעת עתידכם.

באותו יום אמרה יחימוביץ', כי תהליך השלום הוא הסחת דעת מהעניין העיקרי, הנושא הכלכלי-חברתי, גלעד ארדן טען שהכל בגלל ציפי לבני שעודדה את גולדברג, ויאיר לפיד התחייב שהוא וחבריו לא יכהנו כשרים בלי תיק. הללויה. מחייה ומחדשיה של הפוליטיקה הישראלית אינם מוטרדים מזוטות כמו חידוש המשא ומתן, אינתיפאדה שלישית ויחסי החוץ של ישראל. כמה זחיחות. כמה יוהרה. יהירותם אומנותם.

לאחר הבחירות, מי יקשה יותר על נתניהו? לבני-מצנע-פרץ, או גלאון-גילון-הורביץ? זאת השאלה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ