בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האקדמאים פוחדים

106תגובות

כ-180 אקדמאים בתחום המשפטים הוזמנו לפני כחודש לחתום על עצומה נגד החלטת ועדת הבחירות המרכזית, לפסול את מועמדותה של ח"כ חנין זועבי בבחירות הקרובות. אין מדובר בעצומה בעלת מסרים רדיקליים. המסר שעמו התבקשו החותמים להזדהות היה: "הזכות להיבחר הינה חירות בסיסית במדינה דמוקרטית". ובכל זאת, רק כ-10% מאנשי האקדמיה חתמו על העצומה, שפורסמה ב"הארץ" כמה ימים לפני שהרכב של תשעת שופטי בג"ץ אישר את מועמדותה של זועבי. בניכוי מספר קטן של מתנגדים, אפשר להניח כי האחרים לא חתמו משום שחששו.

זו אינה הדוגמה האחרונה לשתיקת האקדמיה. לפני כמה ימים פורסם מכתב פומבי, הקורא לפוליטיקאים להתחייב לפעול נגד "תופעות הגזענות, האפליה, התרת הדם, פשעי השנאה והאלימות הפוליטית" - כניסוחם של היוזמים, הפרופסורים לחינוך גבי סלומון מאוניברסיטת חיפה, דני בר-טל מאוניברסיטת תל אביב ונמרוד אלוני מסמינר הקיבוצים. החתמת התומכים לא היתה קלה. לראשונה העלו המהססים חשש מפני הישנות הפרשה שאירעה לפרופ' רבקה פלדחי: מישהו, באחד ממשרדי הממשלה, יגלה בעתיד את הפרסום - ויפגע בחותם. למשל, אחד מהמהססים - שבעבר חתם על עצומות נגד הכיבוש - מתכוון לבקש ממשרד החינוך להשתתף במימון מחקר שלו. האם מישהו יכול להבטיח לו שחתימה על עצומה לא תשפיע על החלטת המשרד בעניין?

האפקט המצנן של פסילת השתתפותה של פלדחי במפגש בין מנהיגי גרמניה לישראל - החלטה שקיבל היועץ לביטחון לאומי, יעקב עמידרור, וזכתה לגיבוי מלא מצד ראש הממשלה - מורגש היטב באוניברסיטאות ובמכללות. ההמלצה שקיבל אותו חוקר הססן מעמיתיו היתה לשבת בשקט; לא להסתבך. השתיקה איננה הצטננות שתחלוף בעוד כמה ימים, אלא דלקת ריאות לכל דבר.

את הסימנים הראשונים היה אפשר לראות בלחישה המפורסמת שלחש בנימין נתניהו על אוזנו של הרב כדורי לפני כ-15 שנים, אבל ארבע השנים האחרונות מציינות שינוי משמעותי בהשוואה לעבר: בתקופה זו ניהל הימין קמפיין שיטתי, שכלל דה-לגיטימציה, איומים גלויים ומוסווים ולעתים גם סנקציות בפועל, נגד כל מי שהעז לערער על תפישת המציאות הנוחה לו.

זרעי הדה-לגיטימציה הופצו באוויר לפני שלוש שנים, עם פרסום הדו"חות הפסוודו-מדעיים של "אם תרצו" ו"המכון לאסטרטגיה ציונית" על ההטיה הפוסט-ציונית השוררת כביכול באקדמיה. הם נטמנו באדמה בידי תומכיהם בממשלה, בהם שר החינוך גדעון סער; זכו לטיפוח של ארגוני ימין כמו "ישראל שלי"; והפכו לפירות מרקיבים כדוגמת הפגיעות הממוקדות בפלדחי, באדר כהן, שפוטר מתפקידו כאחראי על לימודי האזרחות במשרד החינוך, בד"ר גלעד נתן, שהועבר מתפקידו כחוקר במרכז המידע והמחקר של הכנסת, ובמחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון, שהמועצה להשכלה גבוהה בראשות סער איימה לסגור אותה.

מול המערכה שהימין מנהל על עיצוב המציאות, האקדמיה - המבוססת על ערכים כמו ספקנות, סובלנות ופלורליזם - כמעט ולא השמיעה את קולה, לפחות לא בפומבי. לא רק שמספר האקדמאים שרואים בפעילות ציבורית חלק מהשליחות המוטלת עליהם הולך וקטן, אלא שגם הארגונים הרחבים יותר - ארגוני הסגל האקדמי, האוניברסיטאות השונות או האקדמיה הלאומית למדעים - משתדלים להימנע מאמירה כלשהי על פניה המתכערים של החברה הישראלית. צנזורה עצמית וקונפורמיות יעילים יותר מכל דיכוי ישיר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו