בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אתה השיפוצניק? טוב שבאת

תגובות

כשמאיר כהנא נבחר לכנסת ב-1984 תוזמרה פאניקה מוסרית נגד גזענות, שהקיפה את כל הקשת הפוליטית היהודית. גם הליכוד. המערכה נזהרה מסולידריות עם הערבים. מניע המאבק היה כמובן הצלת "הציונות האמיתית". בכנסת הופעל חרם. בכל פעם שכהנא דיבר, חברי הכנסת יצאו, ובהצבעה הוסרו הצעותיו מסדר היום. בעיתונים לא דווחה פעילותו הפרלמנטרית.

פרוטוקולים של הכנסת מאותה קדנציה מלמדים, שכהנא השתמש בטקטיקה כפולה: טקסטים דתיים כחיזוקים ל"צדקתו" (ובכך תיחבל בעצם את הדרך לחוק המעוקר נגד גזענות, המזכה ביטויי גזענות מההלכה). הצד השני היה חזרתו על כך, שהפרקטיקה הציונית היתה ממילא תמיד "כהניסטית". לכן החרימו אותו. שום מפלגה לא העזה להתווכח עם הדוגמאות שלו; למשל, מכסות המים שקיבלה החקלאות היהודית מהמדינה, לעומת המצב אצל הפלאחים הערבים.

זו איננה היסטוריה מתה. אבל כך חשבו ש"התגברו" על הכהניזם, בהכחשת הגזענות של המדינה. השמאל והמרכז הציוניים, ההומוגניים, נזכרים בערבים רק כשהם נזקקים להצבעתם, שיפוצניקים של בחירות; ומלבים עוד את העלבון, של טייח, נניח, העובד ביישוב פורח, חלק מ"ייהוד הגליל", וחוזר בערב לכפרו הצפוף. כ-20% מהאזרחים חיים על כ-3% מהקרקעות וזכאים לבנות רק על כ-2% מהן, בלי קשר לריבוי הטבעי ולבעלות על הקרקעות שנגזלו מהם.

שמחת ה"נאורים" בניצחון על החרדים בחריש - כו-לם יוכלו לגור שם - משקרת: ערבים לא יתקבלו. ישראל מקיימת משטר של יישובים בלי ערבים. כל זאת בלי להתייחס לאבטלה הגואה ולעוני המתרחב ולתביעה הצינית ל"שוויון בנטל".

הציונות כתנועה הומניסטית ודמוקרטית צריכה להילמד בבית הספר כחלק מתולדות הרעיון הציוני לגווניו, אבל אין כבר ציונות אחרת מזאת של השליטה בפלסטינים: בשטחים, או בישראל. "עוצמה לישראל", "הליכוד ביתנו" ו"הבית היהודי", על כל ההבדלים ביניהן, הן מיצוי ההיגיון המוכחש של הציונות. היתר - רטוריקה של תנועת נוער, שירים על תמימות הורינו ושאר קלישאות. המדינה מנהלת אפליה גזענית נגד הערבים, מ"טיפת חלב" עד האקדמיה, מבתי חרושת (שאינם נבנים) ועד העדר בנייה למגורים. אוהדי בית"ר ירושלים אינם עושים לערבים מה שמדינת ישראל מעוללת להם. והגזענות כוללת גם את השמאל הציוני.

ההסתה נגד חד"ש על "כפל לשונותיה" היא המימוש המכובס של האובססיה הגזענית הקולוניאלית: "מה הם אומרים, הילידים, בשפה שאיננו מבינים?" בכל מערכת בחירות, בכל פעם שרשימת האינטליגנציה, מרצ, מנסה להחזיר לשבט מצביעים יהודים, משתמשים בהפחדה הזאת (וחבל; בלאו הכי, בכל בחירות, תמיד יש איזו "סיבה", והרדיקלים החביבים שבים ציונה). חמורה מכך הרתיעה באינטליגנציה מפני תביעת בל"ד לאוטונומיה תרבותית ערבית.

מנין החוצפה לומר למיליון אזרחים: הסתפקו בתוכנית הלימודים המוחקת את זהותכם, הסתפקו בשידורי הטלוויזיה מארצות ערב, או בשידורי הטלוויזיה הישראלית לערבים, בשעות הזויות, בתקציבים דלים, בתוכניות מעליבות?

מנין החוצפה לומר לערבים: בואו בהמוניכם לאוניברסיטת חיפה (למשל), פרנסו את הסגל הבכיר, שאינו מצטמצם אף פעם לטובת השתלבותכם? שלמו שכר לימוד, כיתבו בשפה זרה; לא תהיו יותר מ"משכילים מובטלים שלמדו אצלנו". אוהדי בית"ר ירושלים מכאיבים פחות. ממחרתיים, אם מתכוונים אי פעם באמת להחליף את השלטון, מוטב להתחיל בבדק בית. את הגזענות, אצל מדושני הקידמה, ראוי למרק.
 

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו