אין אפשרות שלישית

יהונתן גפן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יהונתן גפן

לפני שבועיים חזרתי מניו יורק ישר לתוך המולת הבחירות, עם גסות הרוח וההתלהמות. אתה מקבל בחילה פיסית כשאתה רואה את התשדירים האלה: מהדת שמפיצה בעיקר שנאה ועד הימין שמפיץ כדרכו את הפחד.

אין לי עניין מיוחד להביע בעד מי אני מצביע, אבל מצד שני גם אין לי בעיה להגיד לכם, שזה משהו שמתחרז עם שרץ.

מדור הזירה

שרץ שהוא קואליציה יציבה, שהיא תמנון מרובה זרועות שמפיץ הסחות דעת, אמירות נוקבות על צדק חברתי ושוויון בנטל, בעממיות ובחוסר אחריות - כמו רופאים שלא אומרים לחולה מהי המחלה האמיתית שלו. הסרטן, שמתפשט אצלנו כבר 46 שנים. האם יש בקרבנו איזה בוחר נבון אחד, שלא קלט עדיין שהמחלה הממאירה הזאת, על כל גרורותיה, היא הנושא העיקרי שבגללו ייתכן שהציונות תסתיים אחרי מאה שנה ואיש גם לא ממש יתאבל על זה יותר מדי?

לא יהיו פה לעולם צדק חברתי, שוויון בנטל, אמונה אמיתית, גבולות ברורים ועתיד לא מפחיד - בלי סוף החלטי וברור לכיבוש, או ברוח הנביא המאוחר ישעיהו ליבוביץ, יש רק שתי אפשרויות: שתי מדינות לשני עמים, או מלחמת חורמה לדורות הבאים נגד עשרות מיליוני ערבים, מכוויית ועד מרוקו, כשהעולם, שכבר ממילא נגדנו, יהיה לגמרי בעדם.

"ומי שחושב שיש אפשרות שלישית הוא טיפש או שקרן", קולו הרועם של ליבוביץ הרעיד בשנות ה-70 את אולם "צוותא", מועדון לתרבות מתקדמת, אבל מתקדמת לאן?

בבחירות האחרונות גם הצבעתי לציפי וגם קיבלתי את ביבי. ככה שהפעם אצביע כפי שהצבעתי תמיד, למשהו שלא אתבייש בו בארבע השנים הבאות.

הבילוי האחרון שלי בניו יורק לפני ההמראה לארץ העצובה שלנו היה צפייה בסרט "לינקולן" של סטיבן ספילברג, סרט ארוך ודי מייגע, אבל חשוב ואמיץ, ואין לי ספק שגם ברק אובמה אהב אותו.

אברהם לינקולן, הנשיא האמריקאי הרפובליקאי הראשון, יצא למלחמה, שלדעת רבים היתה המלחמה החשובה ביותר של אמריקה משום שהיא היתה מלחמה על ערכים, לא על שטחים. ולפעמים הטובים מנצחים. מלחמת האזרחים היתה מלחמה נגד העבדות. מלחמת אחים עקובה מדם, ארבע שנים של לחימה, מאות אלפי הרוגים, מאות אלפי פצועים. אחרי שראיתי את הסרט חשבתי: מה עבר בראש הכבד של לינקולן לפני שיצא למלחמה הנוראה הזאת?

הגעתי למסקנה, שבלי המלחמה הזאת לא היה אובמה, לא היתה חוקה, וגם הגדרת הדמוקרטיה הנאורה כ"שלטון העם בידי העם למען העם" היתה ריקה מכל תוכן, אם העם האמריקאי לא היה מוכן למות בשביל ערכים; לא רק למען, למשל, המלחמות הצלבניות של שושלת בוש, שהאמריקאים עדיין אינם יודעים איך להתנער מהן.

עברו כ-150 שנה מאז מלחמת האזרחים באמריקה, ועדיין הבת הצעירה האמריקאית שלי נבחנת עליה בתיכון בבוסטון. אם לא יהיה שום פתרון מדיני, אין לי ספק שמלחמת אחים כזאת תתרחש גם פה. לי אישית אין בעיה עם מלחמת אחים, אולי מפני שיש לי רק אחיות; אבל כמה טוב היה, אם בבחירות יחשבו האחים שלי ושלכם על משהו שאינו ברירת מחדל, אלא הליך דמוקרטי, שבו אנחנו עושים הכל כדי להביס את כוחות הרשע ושלטון הפחד ולטפל בסרטן, לא בשפעת.

ברוח שתי האפשרויות של פרופ' ליבוביץ: או שנשים קץ לעבדות שלנו לשטחים בדרכי שלום ובאמצעות החלפה דחופה של הנבחרים המנציחים את הכיבוש, או שנמצא את עצמנו (אחרי עוד כמה מבצעים בעלי שמות תנ"כיים, שיכניסו עוד דור או שניים של שני העמים להלם קרב, טרור ושנאת האחר) נלחמים זה בזה כדי להציל את העם מעצמו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ