אל תקרא לי אחי

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

לפני כמה שנים, ביקשתי לנסוע מבאר שבע לצומת שוקת שמצפון לה. עליתי לאוטובוס לחברון, שעובר שם, אך כשקניתי את הכרטיס גיליתי דבר משונה: אם ארד ביעד שלי, אשלם סכום מסוים (כיום זה 14 שקל), אך אם אמשיך לנסוע צפונה לתוך השטחים וארד בהתנחלות סוסיא למשל, אשלם פחות (כיום - 12 שקל). מדוע? שאלתי, ועד מהרה גיליתי את התשובה: כי ברגע שעוברים את הקו הירוק, מחיר הנסיעה מסובסד. זה נקרא "הנחת מיגון".

נזכרתי בסיפור הזה בגלל הסיסמה החדשה של מפלגת הבית היהודי, "בנט זה אח". מדוע מזכירים לנו שהוא "אח"? מדוע הסיסמה היא לא "בנט הוא חבר", "בנט הוא ידיד" או "בנט הוא מנהיג"? לעתים קרובות, מדגישים בפניך שאחיך הוא אחיך, כשהוא עושה דבר לא רצוי; "דם יותר סמיך ממים". כשהאח עובר על החוק, כשהאח גוזל את רכושם של ההורים, כשהאח מבייש את המשפחה. הוא לא כבד, הוא אחי.

מדור הזירה

מפלגת הבית היהודי הפכה איכשהו למפלגה "של כולם", אך היא בראש ובראשונה מפלגה סקטוריאלית של הציונות הדתית, הנאמנה לאינטרסים של המתנחלים. ואכן, הסיסמה הזו מזכירה באופן ברור סיסמאות אחרות שזוהו עם המתנחלים, כמו "יהודי לא מגרש יהודי" ו"אחים לא מפקירים".

הסיסמאות האלה נועדו להזכיר לנו, שהאנשים שנמצאים מאחורי הקו הירוק, שזוכים לתקציבים אינסופיים, שהתחבורה הציבורית שלהם מסובסדת, שהמדינה בונה עבורם דירות וסוללת עבורם כבישים, הם בעצם אחינו, ולכן צריך לדבוק בהם בכל מחיר. גם כשכיבוש השטחים, שנמשך כבר 46 שנה, מכתים את דמותה של החברה הישראלית ומאיים על עתידה של המדינה; גם כשסכומי עתק מופנים להתנחלויות ולא ליישובים מוחלשים בתוך הקו הירוק; גם כשהון עתק מוקצה להגנה על התנחלויות מבודדות; גם כשמקימים אוניברסיטה בשטחים, למרות שהאוניברסיטאות הקיימות משוועות לתקציבים נוספים; גם כשנוער הגבעות עושה פעולות נקם בערבים ובחיילי צה"ל.

הצבעה לבנט פירושה חיזוק האחיזה של המתנחלים בשלטון, שגם כך היא חזקה ואיתנה מאי פעם, על חשבונן של קבוצות אחרות בחברה הישראלית, שמשוועות לסיוע ולתקציבים. ה"יד השלישית על ההגה", כפי שבנט נוהג להתבטא, היא יד כבדה ומאיימת, יד שפועלת זה שנים בנחישות ובמרץ לגזור גזר דין מוות על פתרון שתי המדינות. בנט הוא אולי "אח"; הוא לא אח שלי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ