בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסוס הטרויאני של ש"ס

8תגובות

הדרמה האמיתית של מערכת הבחירות הנוכחית היא, לדעתי, חזרתו של אריה דרעי, ולא עלייתו המטאורית של נפתלי בנט (שבסך הכל ירש את אביגדור ליברמן, שבלע את הליכוד). דרעי מסמן את דחיקתה של ש"ס מהמשבצת הימנית המובהקת שעליה הציב אותה אלי ישי - ובכך גם את האפשרות שהמפלגה תתנתק מהחיבור עם הליכוד. בניגוד לממשלה שבראשה יעמוד בנימין נתניהו, ששר הביטחון שלה יהיה אהוד ברק (מדוע שלא יחזור כרגיל ברגע האחרון להציל את כולנו?), ששר החוץ שלה יהיה בנט, שר המשפטים יעקב נאמן (כי ככה זה בדמוקרטיה, לכל אחד יש תפקיד) ושר הפנים אלי ישי, דרעי עשוי להביא לתפנית של ממש, אם רק יעמוד על כך שהקואליציה הבאה באמת תהיה של "אלה שאין להם".

מיהם "אלה שאין להם"? הערבים, למשל. זיאד אבו חבלה ציין באחד ממאמריו, שבבחירות 99' 95% מהערבים הצביעו לאהוד ברק ("המטרה: 20 מנדטים לערבים", "הארץ" 18.11.2012), מה שלא שיכנע את ברק לזמן ולו מפלגה אחת המזוהה עמם למשא ומתן הקואליציוני. כמו שש"ס תמיד בפנים, כך הערבים תמיד בחוץ.

עם זאת, ש"ס מסתמנת כמפלגה היחידה המייצגת במובהק מזרחים - ימנים ושמאלנים - והיחידה שמעלה את השיח העדתי לראש סדר היום. והיא המטוטלת המהווה למעשה את מקור הכוח והחולשה של הדמוקרטיה הישראלית. לפני כמה חודשים, עם שובו לפוליטיקה, אמר דרעי: "אנחנו היום מייצגים את אלה שאין להם: חילונים, דתיים, חרדים, ערבים". כמי שעומד בראש מפלגה סקטורלית מובהקת, המייצגת גברים הטרוסקסואלים-מזרחים-חרדים, אפשר לפרש את האמירה הזאת כשיא חדש של ציניות - שהרי כיצד יכולה מפלגה סקטוריאלית טהרנית לייצג מרקם עשיר כל כך של זהויות. ואולם, מצד אחר, אפשר לפרש אותה כאמירה מבטאת ביטחון בכוחה של הדמוקרטיה הייצוגית בישראל לשקף נכונה עמדות ואינטרסים של מיעוטים. זאת, בהנחה שהקואליציה תורכב ממפלגות מגוונות.

דבריו של דרעי עומדים בבסיס הפרדוקס הציוני, שהוא גם הפרדוקס של ש"ס עצמה: האיזון בין מדינה יהודית לדמוקרטית. מדוע בחר דרעי להתייחס דווקא למיעוט הערבי, וזאת בניגוד לכמה מהמועמדים המרכזיים של השמאל (דבריו נאמרו עוד לפני מבצע "עמוד ענן" וההצבעה באו"ם, שהחזירו את הפלסטינים לתודעה לזמן מה)? דרעי בחר להזכיר במובהק את הלא-יהודי באותו מעמד, מול חברו-אויבו אלי ישי (אויבם של הלא-יהודים), ומול מערכת פוליטית שהזניחה באחרונה בצורה פושעת את האתניות הערבית והעדתית בישראל.

האם דרעי מסמן תקווה של ממש ליום של אחרי ממשלת נתניהו השלישית? האם ייתכן שיש כאן אקט של חזרה אפשרית של ש"ס אל צביונה המתון, ברוח פסיקותיו המקילות של הרב עובדיה יוסף (כשקבע בזמנו למשל, שהאתיופים הם יהודים לכל דבר, שאיפשר נישואים עם בני העדה הקראית ונתן גיבוי הלכתי לרעיון של שטחים תמורת שלום)?

ש"ס היא אולי המפלגה שנהנתה יותר מכל מן הפירות של המדינה היהודית-הדמוקרטית. אם הדמוקרטיה עניינה חלוקת המשאבים וההון של המדינה באופן שווה בין אזרחיה, הרי שהמיעוט הערבי, המונה למעשה כ-50% מתושבי ארץ ישראל כולה (אם כוללים את תושבי הגדה ועזה חסרי הזכות להצביע), אינו מיוצג כבר שנים, בעוד שהמיעוט החרדי-המזרחי מקבל כמעט באופן ודאי את אותם תיקים בכל ממשלה.

אם ירצה, יוכל דרעי לעשות מעשה חתרני מאלף: הוא, המזרחי המודר (הערבי, יש שיאמרו), יכול לנצל את יהדותו, המקנה לו זכויות רחבות במיוחד בדמוקרטיה הישראלית, כדי להילחם בגזענות. הוא יוכל להילחם בגזענות לא רק בתוך החברה החרדית, לא רק בתוך החברה היהודית, אלא בתוך המרקם הרב-תרבותי של האזור כולו, כשהוא מערער על ההבחנה הקבועה בין היהודי עתיר הזכויות, ללא-יהודי, ובייחוד הערבי, המשולל זכויות. היות שהוא מבטא זהות חופפת, של יהודי שהוא גם ערבי, דרעי מאפשר לשבור, ולו לרגע, את ההבחנות הגזעניות שאנו כה רגילים בהן. הוא מעין סוס טרויאני נפיץ במיוחד, לא רק של ש"ס אלא של הזהות הישראלית הממסדית, היהודית-הדמוקרטית בכללה.

ואולי זהו ניצחון היהודית על הדמוקרטית? שהרי כל המייצגים את הדמוקרטיה החילונית בארץ, מימין ומשמאל, לא נדרשו מעולם לעוול הלא-דמוקרטי שבבסיס משטרם. הדברים מזכירים את חששותיה של הפילוסופית היהודייה-הגרמנייה חנה ארנדט עם הקמת המדינה, שזו תבטיח את הישרדותה רק באמצעים של דחיקת כל אלה שאינם חלק מלאום המבוסס על עליונות יהודית. ארנדט גם מתחה ביקורת על הפניית העורף של הציונות הממסדית לאלוהים. בצדק היא הבחינה שהיהודים החדשים, שאינם מאמינים יותר באלוהים, ובכל זאת משמרים את יהדותם כאיזה אות של נבחרות, יוצרים גזענות בלתי נסבלת (כך ב"כתבים יהודיים" שלה).

השמאל (ושאר המפלגות הדמוקרטיות בישראלית) לא יוכל להיות בשלטון בלי "אלה שאין להם", מזרחים וערבים כאחד. כך או אחרת, הכנסת הבאה לא תוכל להרשות לעצמה שוב ייצוג בלבדי של הערבים באופוזיציה ושל ש"ס בקואליציה - זה יהיה אות קלון חמור בעבור מי שהדמוקרטיה והיהדות יקרות ללבו.

הכותב הוא דוקטורנט לספרות יהודית השוואתית בפורום אירופה באוניברסיטה העברית בירושלים
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו