בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אוי לה לאותה מדינה

27תגובות

"כעובדי ציבור כולנו מחויבים לציית לתקנות, גם אם הן לא מוצאות חן בעינינו!... זו אינה המלצה או בקשה והנושא אינו נתון לשיקול דעת... הוויכוח אינו על הזכות להביע דעה, על חופש הדיבור, על חינוך לפלורליזם, לחשיבה חופשית, לביקורתיות...". את הדברים האלה, הממוענים למנהל בית ספר תיכון בתל אביב רם כהן, שלחה לאחרונה מנהלת האגף לחינוך על-יסודי בעיריית תל אביב, גילה קלדרון, אל כמה עשרות מנהלי בתי ספר ברחבי הארץ - למען יראו וייראו גם הם.

אין זה מכתב אישי אפוא, כי אם ציבורי, וראוי להביאו לידיעת הציבור, אותו ובייחוד את התקנות וההוראות המרחיקות לכת, שעובדי ההוראה בישראל נדרשים לציית להן. התקנות אינן חדשות, אבל הנזיפה האחרונה במנהל בית ספר על מאמר פוליטי שכתב, והנסיבות הפוליטיות הנוכחיות, ממחישות אף יותר מקודם עד כמה אין הן עולות בקנה אחד עם הרוח והמהות של עקרונות המשטר הדמוקרטי. התקנות גם ממחישות את הצורך הדחוף בדיון ציבורי מעמיק על פרידתה ההדרגתית, המואצת, של החברה הישראלית מן העקרונות האלה, והסקת מסקנות אזרחיות מעשיות ממצב הדברים הזה.

ובכן, התקנות אוסרות "על כל עובדי ההוראה, ללא הבדלי דרגות ומעמד, להעביר בפומבי ביקורת מעליבה או פוגעת על הכנסת וועדותיה, ובכלל זה החלטות וחוקים שנתקבלו על ידה, וכן על הממשלה ומשרדיה, ובכלל זה מדיניות הממשלה, או על גופי ציבור ועל גורמי ציבור בכירים אחרים. כלל זה חל על עובד ההוראה גם כאדם פרטי, בעת שהוא מביע את דעתו בתקשורת האלקטרונית והכתובה, במסיבת עיתונאים, בראיון, בנאום, בשידור, בעיתון, בספר או בכל אמצעי תקשורת או מדיה אחרים".

האיסורים האלה מגמדים את דמותו של המורה בישראל כאדם וכאזרח, הן במסגרת פעילותו הפדגוגית והחינוכית והן מחוץ לה. הם לא רק פוגעים בחופש הביטוי שלו, הם נוטלים אותו ממנו לחלוטין. הם הופכים אותו מעובד ציבור לעבד השלטון. אין כמו השנים האחרונות, על ההתנהלות האידיאולוגית המובהקת של רשויות השלטון בישראל, לשמש ראיה לכך. אסור למורה "להעביר בפומבי ביקורת מעליבה על החלטות וחוקים... על הממשלה ומשרדיה... על מדיניות הממשלה..." - כאילו יש לנו פה עניין בדיני עלבונות בין אדם לחברו!

מה יעשה מורה שהמדיניות הלאומנית הכוחנית של ממשלת ישראל מנוגדת לכל ערכי היסוד שהוא מאמין בהם? האם יכבד את הנחיות שר החינוך וייצא עם תלמידיו לבקר בעיר דוד בחסות עמותת אלע"ד, עמותה ימנית קיצונית, פוליטית מאין כמוה? או יטייל עמם ביישוב היהודי האלים בחברון, שזרע וזורע הרס על כל סביבותיו הבנויות והאנושיות והוא מממש שם בגלוי את תורתו של כהנא? האם יסכים ללמד מספרי אזרחות והיסטוריה מצונזרים ומשוכתבים? האם יכניס קציני צבא לכיתותיו וישתף פעולה עם מדיניות המתגמלת בתי ספר על פי אחוז המתגייסים לצבא מבין בוגריו? הן הרשימה הזאת של מקצת צעדיו של משרד החינוך הנוכחי די בה להוציא מגדרם גם אנשים מתונים, הורים ומורים ותלמידים בישראל, שאינם חפצים להתרועע עם כהניסטים ושמעוניינים בחינוך אזרחי ולא צבאי בבתי הספר של מדינתם.

כיצד אפשר להורות למורה בעל השקפת עולם הומניסטית לעבור בחברון עם תלמידיו על פני מובלעות הגטו הערבי הכלואות בין גדרות ומחסומים, במקום שלפנים היה מרכז שוקק של עיר, ועל פני כתובות הקוראות "לשחרר את חברון מערבים" ו"מוות לערבים" - ולשמור על "חזות ניטרלית ואובייקטיבית שאינה משועבדת להשקפה ולעמדה פוליטית מוגדרת בעיני הציבור", ככתוב בתקנות? כיצד אפשר לדרוש ממנו לא לבקר בפומבי שר חינוך, הכולל את הפשעים האלה ואת ההסתה הזאת במסגרת "מורשת ישראל"?

"גם ציות לחוק הוא ערך חשוב ואוי לה לאותה מדינה שבניה לוקחים את החוק לידיהם", כותבת במכתבה מנהלת האגף לחינוך על-יסודי בעיריית תל אביב למחנכים, שהיא ממונה עליהם. האומנם? הרי כל איש חינוך חייב לדעת אילו שמות כבר חולל הציות העיוור לחוק בחברה האנושית בת זמננו, לדעת ולהסיק מזה שהאדם החופשי לא נולד לראות בחוק ובמדינה ערכים עליונים. עליו לכבד ולשרת את החוק ואת המדינה כל עוד הם משרתים את הצדק, כלומר את זכויותיו ואת זכויותיהם של שאר בני האדם הנתונים למרות המדינה וחוקיה.

לכן, אוי לה לאותה מדינה, מדינת ישראל, שבניה לא בוחנים השכם והערב את החוקים החדשים הנחקקים בה ולא אומרים בקול גדול את קלונם לפני שישלימו המחוקקים והמבצעים את מלאכת הכיליון המוסרי והפיסי שהם גוזרים על הארץ ועל יושביה. אוי לה למדינה שבחסות חוקיה ותקנותיה משליטה את האידיאולוגיה שלה על מוריה, שוטפת את מוחותיהם של אזרחיה והופכת אותם מבני אדם ואזרחים בעלי שיקול דעת לנתינים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו