בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המחקר הרפואי בסכנה

9תגובות

המרכז הרפואי האוניברסיטאי הדסה נתון במשבר כספי מהקשים בתולדותיו, למרות תוכניות התייעלות וקיצוצים משמעותיים, שכבר נעשו. זוהי תוצאה ישירה של שיטת תקצוב מערך הרפואה האשפוזי במדינה. ללא חשיבה חדשה, הוא עלול לגלוש מעבר לגבולות הדסה ולהפוך למשבר כולל של הרפואה האקדמית בארץ.

"הערך המוסף" במרכזים המשולבים, כדוגמת זה הקיים בקמפוס עין-כרם, הוא המחקר היישומי המשגשג בישראל, שהתפתח כתוצאה מההכרח למקד מאמצים בפתרון בעיות רפואיות והלימה למאפיינים הייחודים של האוכלוסייה. המחקר מבוצע ומנוהל על ידי רופאות ורופאים מוכשרים, בעלי השכלה קלינית-מחקרית משולבת, ומהווה חלק מהותי ביתרון היחסי של הרפואה בישראל.

השילוב שבין האוניברסיטה העברית והדסה עמד ועודנו עומד בחוד החנית של המחקר הביו-רפואי בישראל. נדרשו לכך חזון, ראייה ארוכת טווח והשקעה במשך שנים רבות. ב-1936 חתמו האוניברסיטה העברית והסתדרות הנשים הציונית הדסה בארה"ב על הסכם להקמת מרכז רפואי משותף. שיתוף הפעולה הגיע לשיאו עם הקמת בית הספר לרפואה ב-1949, שתרם רבות לחינוך במדעי הבריאות ולהקמת התשתית למחקר הביו-רפואי בישראל. ב-1960 נחנך הקמפוס הרפואי המשולב בעין-כרם וב-2009 נוסד המכון למחקר רפואי ישראל-קנדה, הגדול מסוגו בארץ. הפקולטה לרפואה הפכה למרכז מחקר מן המדרגה הראשונה. תשתיות המחקר בקמפוס שודרגו ותרמו לפיתוח המחקר, בהובלתם של רופאים אקדמאים וחוקרים בעלי שם.

המשבר בהדסה עלול להוות שלב ראשון, שיוביל לפגיעה חמורה במחקר הביו-רפואי במדינה, לאובדן מוחות ולירידה דרסטית ביכולתנו לקלוט מחדש רופאים-מדענים ישראלים השוהים בחו"ל. השילוב שבין האוניברסיטה העברית והדסה בקמפוס עין-כרם הוא קלף מנצח. הרוב המכריע של המועמדים לקליטה מתעניינים בשילוב של מחקר בסיסי ורפואה קלינית. האוניברסיטה קולטת מדי שנה חוקרים, רובם ככולם ישראלים חוזרים, אשר סיימו תקופת פוסט-דוקטורט בחו"ל. כדי לקלוט אותם בסביבה אקדמית נאותה יש לדאוג לפיתוח הסגל הקיים, וליצירת מערך מתאים לשיתופי פעולה ולשדרוג התשתיות. שילובם של חוקרים בסיסיים וקליניים במסגרות שונות מהווה מוקד משיכה לחוקרים הצעירים ותורם לחיזוק מעמדה של המדינה בתחום המחקר הביו-רפואי.

ועדת ההיגוי להערכת מצב המחקר הביו-רפואי בישראל של האקדמיה הלאומית למדעים אף המליצה ב-2008 להקים קרן ביו-רפואית חדשה וזיהתה כמה מרכזים מובילים, ובראשם המרכז הרפואי הדסה. הוועדה אימצה את הגדרת מכוני הבריאות הלאומיים של ארצות הברית וקבעה, ש"המחקר הביו-רפואי מבקש לרכוש ידע חדש שמטרתו להבין, למנוע, לאבחן, לזהות ולרפא מחלות ומוגבלויות ולקדם את בריאות האדם". הוועדה מציינת, כי "בריאות הציבור היא יסוד הקיום וההצלחה של כל חברה מודרנית, ולפיכך המחקר הביו-רפואי הוא מתחומי המחקר המועדפים בעולם".

הדסה היא רק ההתחלה, והיא עלולה להוות דגם לחיקוי, שלפיו ינהג האוצר בכל המרכזים הרפואיים המשולבים. תוכניות התייעלות אינן חדשות בהדסה אך עתה אנו ניצבים על סף מכה אנושה שיקשה מאוד להתאושש ממנה. פגיעה במוטיווציה וברמת השייכות הארגונית הגבוהה של הסגל הרפואי בהדסה תוביל לפגיעה במחקר ולתגובת שרשרת שתפגע במעמדם של האוניברסיטה העברית והדסה, כמוסדות מחקר מובילים. המערך המחקרי בהדסה הוא חלק בלתי נפרד מהטיפול הרפואי הבסיסי, ולשיקומו יידרשו שנים רבות וממון רב. מסוכן ואסור "לשפוך את התינוק עם המים". אם כך יקרה, זו לא רק תהיה בגידה בחזונם של האבות המייסדים, אלא בכייה לדורות ופגיעה אנושה באיכות הטיפול הרפואי בישראל.

פרופ' לייטרסדורף הוא דיקן הפקולטה לרפואה של אוניברסיטה העברית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו